תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״א סימן ז׳

לק"מ די"ל דלפי ההלכה ממילא ליתא לפרכת הש"ס דבמומר אינו חייב על מעשה ניסוך, דתיכף כשנגע אסר להיין משום מגע, וא"כ במה דניסך לא מידי עביד, וכיון דעיקר חיוב התשלומין על המגע ליכא איסור דאורייתא למקנס שוגג אטו מזיד, אלא דפרכת הש"ס לר"י דהא מרא דשמעתא דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק, ולר"י לשיטתיה דס"ל בחולין דלא אמרינן לצעוריה ולא מוקי במומר, וחייב על מעשה ניסוך, מש"ה פרכינן והא מנסך דאורייתא, וביותר י"ל דפרכת הש"ס גם להלכה, והיינו דמה דמוקמינן במומר לכאורה תמוה, איך שייך לאוקמי סתמא, דמנסך בגווני רחיקא במומר, א"ו דכך אמרי' דמתני' קתני רק הדין היכי דהיין נאסר משום ניסוך בשוגג פטור ובמזיד חייב, וממילא ל"ש כן רק במומר, דאלו בישראל לא נאסר היין, א"כ כ"ז במזיד אבל בשוגג דגם בישראל נאסר היין, דל"ש ביה לצעוריה, דהא כל עיקר סברא דצעורי משום דחזקה דישראל לא עביד ע"ז, וזהו ל"ש בשוגג וא"כ מתני' דקתני המנסך, היינו היכי דנעשה נסך ונכלל אי במזיד במומר אי בשוגג בישראל, א"כ דינא דשגג חייב היינו אף בישראל, ולזה פרכינן כיון דקנסו חז"ל על כל היזק שאינו ניכר במזיד דלשלם א"כ במנסך בשוגג בישראל כיון דהיין נאסר ועביד איסורא לקנסי' גם בשוגג, אף דבהך גווני ל"ש הקנס במזיד, היינו משום דבמזיד לא נאסר היין ולא הפסיד לחבירו אבל בשוגג דהפסידו לקנסיה כמו דקנסו במומר במזיד, ולזה משני דמבדיל בדילי, והיינו בממנ"פ, דבישראל מבדיל בדילי ובמומר דעיקר החיוב על המגע וליכא איסור דאורי', וכנ"ל: