תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״א סימן ה׳

והנראה לענ"ד די"ל דשורש פלוגתת אביי ורבא דלשיטתייהו אזלי, ויעויין בסוגיא דבב"מ (דף נ"ה) אמר רבא קשיא ליה לר"א וכו' רבא אמר שפיר משני ליה שם מיתה בעולם, מבואר דרבא ס"ל כשמואל דלר"מ בדמאי עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וגם נראה דרבא ס"ל דר"ש שפיר קמותיב דמה דאמר אביי קאמרי אינהו מיתה ומותיב ר"ש לאו זה ליתא לרבא דס"ל יבמות (דף קי"ט ע"א) מה לי כרת מה לי לאו, ואף דמפירש"י שם דרק במקום ספק אין חילוק, אבל בהרחקה יש חילוק, מ"מ כבר תמה ע"ז בתה"ד סי' ר"ן מסוגיא דיבמות (דף פ"ב ע"א) ומוכרחים לתירוצא דפדיון לא עשו חיזוק כשינויא דרב יוסף, והיינו דדוקא במקום שנעשה עבירה עשו חיזוק, אבל לא בפדיון דלא נעשה עבירה עיי"ש בתוספות, א"כ י"ל דמש"ה ס"ל לרבא הכא דבסתם ע"ה אסור לסייע כיון דסתמא דמתני' בב"מ ס"ל דבדמאי עשו חיזוק, דהא בשל תורה בחשודה במעשרות אסור לסייע ובדמאי היקילו, לזה מוכרח רבא לומר דמיירי בע"ה דר"מ, ואביי לשיטתיה דאמר שפיר קשיא ליה ושמואל שפיר משני דלמא שאני מיתת ב"ד וכו', הרי דס"ל דדוקא במיתת ב"ד עשו חיזוק אבל לא בעלמא, וההיא מתני' דבב"מ צריך לומר על קושיית ר"א כדמשני בירושלמי, שאם לא יתחייב חומש יזלזלו בה עיי"ש, מש"ה ס"ל לאביי הכא בדמאי היקילו ומותרת לסייע, וכיון שכן להרמב"ם והרע"ב לשיטתיה דנקטו בההיא, דבב"מ לטעמא דהירושלמי הנ"ל, ועי' תיו"ט סוף פ"ד דבב"מ דס"ל הכי לעיקר כי היכי דתיקום מתני' דבב"מ ככ"ע וכהלכתא א"כ שפיר פסקו הכא כאביי, דרבא אמר כן רק לשיטתו אבל לפי ההלכה בב"מ שם כטעמא דהירושלמי הנ"ל, ממילא קיימא הדין הכא כאביי, גם אף לרבא י"ל דהדין כן, דרק בפירושא דמתני' כיון דסתם מתני' בב"מ ס"ל דעשו חיזוק, ס"ל לרבא יותר לפרש דגם סתם מתני' דהכא יסבור כן, ומיירי בע"ה דר"מ, אבל לפי ההלכה דלא קיי"ל כמתני' בב"מ דהא לרבא דמוקי מתני' דבב"מ כר"מ דלא אמר בפ"נ הולד ממזר, וכיון דלא קיי"ל בהא כר"מ, ממילא לא קיי"ל כמתני' בב"מ, א"כ גם לרבא לדינא בסתם ע"ה מותר לסייע, אלא דבפירושא דמתני' מחולק עם אביי, ולפי פירוש הרע"ב במתני' דבב"מ כטעמא דהירושלמי, ממילא שפיר פי' למתני' דהכא כאביי ונכון: