עוד ראיה דהרי תוס' ריש בב"מ הוכיחו ממתני' דמגו להוציא ל"א, וכתבו דאפילו רבה לא סבר רק מגו דאי בעי שתיק, אבל מגו להוציא ל"א, הרי דמוכח ממתני' דמגו להוציא ל"א, א"כ חזינן דעדים עדיפא ממגו, דהא בעדים מוציאים ובמגו אין מוציאים, א"כ איך אפשר לומר דלר"ח אמרינן מגו במק"ע, א"כ מכ"ש דאמרינן מגו להוציא, וישאר קושיית תוס' לר"ח דיהא נאמן ליטול חציו במגו דכולה שלי, אף דיש שם תירוצים אחרים על קושיית תוס', מ"מ לתוס' דהוכיחו מזה דגם רבה ס"ל מגו להוציא ל"א, א"כ יקשה כנ"ל, גם הא עכ"פ כתבו מפורש דרבה מודה דל"א מגו להוציא ויקשה מההיא דב"ב (דף ל"א ע"א) זה אומר של אבותי וכו', דהעלו תוס' דגרסינן רבה, הרי דרבה ס"ל דאמרינן מגו במק"ע, ואי דהתם אמרינן טעמא דרבה דמפרשין דבריו דשל אבותי יום א' דלקחוה מאבותיך, אבל בההיא דדף ל"ג,) מיירי בעדים דשל אבהתי עד יום מותם כדפריש רש"י, ומוכח דר"ח ס"ל דאמרינן מגו במק"ע, ז"א, דא"כ אין הכרח דגרסי' רבה ולא רבא, וכדכתב באמת המהרש"א (דף ל"ג ע"ב) לשיטת רשב"ם אע"כ דתוס' ס"ל דהנך ב' עובדי בחד גוונא, וכיון דהוכחנו דרבה לא ס"ל דאמרינן מגו במק"ע אלא דמתרצים דבורי' דסמיך עלי, ה"נ אמרינן כן לר"ח, וברור:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״ל סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.