תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קכ״ד סימן ה׳

תו הקשה מעכ"ת בדברי הרמב"ן בסוגיא דשטר כיס היוצא על היתומים, דבתחילה הקשה קושיית תוס' דנימא משואי"ל משלם, ותירץ כדתירצו תוס' דהא ביורשים לא אמרינן מחוייב שבועה ואי"ל משלם, ואח"כ באותו דיבור הקשה אמאי לא טענינן להו נאנסה, ותירץ דמיירי בטוענים שהחזיר אביהם עיי"ש, א"כ א"כ אין התחלה לקושיא הראשונה כיון דטוענים ברי שהחזיר אביהם איך שנינן דכ"ע אית להו דר"ח וטעמא דדייני גולה דמימר הוי אמר, ואיך שייך זה, הא היתומים טוענים ברי דהחזיר אביהם בפניהם, או שאמר להם כן, א"כ היאך שייך דהיה לו לצוות, הא באמת צוה להם כן, או דידע שיודעים כן, ולזה צ"ל כך, דלס"ד דלא ידע מסברא דמפקד הוי פקיד, ולא היה לנו טעם אחר בדייני גולה אלא דס"ל דלא מהימן החזרתי במגו דנאכסה, א"כ מכח קושי' דנטעון נאנסה היה מוכרח דמיירי בטוענים ברי שהחזיר אביהם, אבל התרצן משני דבאמת אפילו החזרתי טוענים, אלא דמיירי דאין טוענים בברי כלום, ואמרינן בין על טענת נאנסה בין על טענת החזרתי דמפקד הוי פקיד, וזה ברור. וכיון שכן יקשה הקושי' עכ"פ על המסקנא דמיירי ע"כ דאין טוענים ברי, א"כ מ"ט דדייני א"י, הא הוי משואי"ל, ולזה הוכרח הרמב"ן לתרץ דביורשים לא אמרינן כן ונכון, כן נראה לענ"ד: