תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״כ סימן ג׳

בפשוטו לא ידעתי מאי צריך לראיה, הא להדיא כתב הטור שם בשם הרמב"ם פ"ו ממכירה דהמוכר חייב באחריות אונסים עד שיקבל מש"פ ויאמר אח"כ בא טול מעותיך, אך באמת אינו מפורש כן בהרמב"ם שם, דלגבי מ"ש תחילה דבחזר הלוקח ואמר טול מעותיך אינו חייב אם ננגבו או אבדו א"ח באחריותן עלה קאמר דאם חזר המוכר חייב באחריותן והיינו בגנבה או נאבדה, וכן נראה מלשון הה"מ שם במ"ש אחריות זה לפי דברי ההלכות וכו', משמע דמלשון הרמב"ם אין הכרע לכאן ולכאן, ואפשר דהטור הוציא כן ממ"ש הרמב"ם תחילה דאם חזר הלוקח, הרי המעות אצלי בפקדון וכו' משמע באם חזר המוכר נשארו בהלואה דאם איתא דעיקר החילוק לענין גנו"א, הול"ל הם אצלו כפקדון בחנם, ולזה נראה כיון דאין מפורש כן בהרמב"ם, בא בני נ"י להוכיח דהרמב"ם ס"ל כהרמב"ן דהוי מלוה, והיינו מדברי הרמב"ם ספ"ט ממעילה במפקיד מעות מותרים לחנווני דלא מעל, והנ"מ כתב דהוציא הרמב"ם כן מההיא דפ"ו בקנה ממעות הקדש, והא שני ושני, דבמותרים קנאם החנווני למ"ש הש"ך סי' רצ"ב דאף אם הם בעין א"צ להחזיר אותן המעות דוקא, ולענ"ד מלבד דדברי הש"ך תמוהים במה דהוציא כן מתוס' דהם לא כתבו רק לר"ה דאמר אפילו נאנסו ומעל הגזבר מיד, ע"כ משום דנעשה החנווני לוה, אבל לר"נ דנאנסה לא דלא נעשה לוה, י"ל דצריך להחזירו בעין, גם אף להש"ך הא בודאי לא דנעשה לוה וקנאם החנווני, דא"כ אמאי אינו חייב באונסים, הא שלו נאנסה, א"ו דלר"נ כ"ז שלא הלוה אותם לעצמו אינו נעשה לוה אלא כיון דבזו הרגע דבא המפקיד עדיין היה יכול ללותם, מש"ה בזה שאינו רוצה להחזירם הוי כלוה אותה לעצמו באותו שעה ובאים כאחד, וא"כ אם נדמה לוקח לזה היינו ג"כ דיש לו רשות להוציא ולהלוותם לעצמו, וכ"ז שלא שימש בהם אינו לוה, ואינו חייב באונסים, והיכי דבא הלוקח ותובעו מעותיו א"צ להחזירם בעין, ואם קידש בהם מקודשת, דבזה המעשה לוה אותם לעצמו, והיינו קודם קבלת מש"פ מיד שחזר המוכר פקע זכותיה מלהלות המעות לעצמו, דעל שעה זאת לא הרשהו הלוקח, והראיה במעילה שפיר ממה דלא מעל מיד כשנתן לו דהיינו קודם חזרה, דזה דמי למותרים: