תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קי״ד סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

לענ"ד לק"מ דהא בפ"ק דמציעא (דף י"א) מבואר דר"נ ס"ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו כיון דחב לאחרים, ורבא הקשה לו מההיא ברייתא דפועל דמציאתו לבעה"ב, ור"נ שני ליה דשאני פועל דידו כיד בעה"ב, דאף דיכול לחזור כל כמה דלא הדר ידו כיד בעה"ב עיי"ש, לפ"ז מ"ש רש"י בסוגיין בסוף בב"מ איתיבי' רבא לר"נ למימרא דפועל לאו בכלל מגביה מציאה היינו דפריך לר"נ אף דלדידך דמגביה מציאה לא קנה, מכל מקום ע"כ ס"ל לדידך דפועל עדיף וכדמשני ליה ר"נ בעצמו, ולזה חזר ר"נ ואמר לא קשיא כאן בהגבה כאן בהבטה, דהבטה בהפקר תנאי, אבל רבא לנפשיה דפריך ליה בפ"ק מההיא דפועל להוכיח דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, הרי לא ס"ל דפועל עדיף כיון דאין גופו קנוי אין ידו כיד בעה"ב, א"כ גם בפועל הוא רק מדין שליחות כמו בכל מגביה מציאה לחבירו, ועולים יפה דברי הקצות החושן, ובזה נתיישב לי דברי רש"י בפ"ק דכתב אההיא דהוי תופס לבע"ח מאחר שלא עשאו שליח, ובתוס' שם הקשו מההיא דהכותב גבי עובדא דיימר בר חשו, ועיין בש"ך דמתרץ דכוונת רש"י בעשאו שליח בשכר דהוי פועל, דידו כיד בעה"ב, והוא דחוק כמובן, גם מה הפרש בין בשכר בין בחנם כל שמקבל עליו השליחות לעשות כן, יהי' בפועל וכי השכר דוקא גורם שיהיה נקרא פועל, והלא גם בשכר במה נקנה, והא אין משלם אלא לבסוף וגם יכול לחזור ואם אמרינן כל כמה דלא חזר וכתב ידו כיד בעה"ב גם במתחייב עצמו בחנם לעשות שליחות נימא כן, ולזה נראה לענ"ד דבאמת גם בחנם הוי פועל, היינו דרש"י דכתב שם כן על ר"נ ולדידיה דס"ל דכל מציאה הוי חב לאחרים, וההיא ברייתא דפועל הטעם דיד פועל כיד בעה"ב מש"ה גם בתופס לבע"ח אם עשאו שליח דהוי כפועל מהני תפיסתו, אבל לדינא יש לומר דקיי"ל כרבא דהוכיח מההיא דפועל דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, ולא ס"ל לחלק דפועל שאני, והטעם דכל מגביה מציאה דקנה חבירו, היינו דלא מקרי תופס לבע"ח משום מגו דאי בעי זכי לנפשיה, ממילא בתופס לבע"ח דל"ק גם ע"י פועל לא מהני, וממילא עשאו שליח לא מהני, והסוגיא דכתובות לפי ההלכה דבאמת לא מהני עשאו שליח, ורש"י דכתב כן על ר"נ, דלדידיה עשאו שליח מהני ונכון בעזה"י:
נחלת הכלל · Vienna, 1889

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.