אינו מספיק, דזהו הי' ניחא אם היו התוס' מפרשים דפרכת הש"ס דהודאה לחוד ודאי מספיק, וע"כ כל חד וחד טעמא באפי נפשיה הוא, [ובאמת כתבתי לתמוה על התוס' אמאי לא ניחא להו לתרץ דהי' מלתא דפשיטא להש"ס דהודאה לחוד בודאי מהני וע"כ כל חד וחד טענה באנפי נפשיה הוא,] אבל מדכתבו תוס' דאם הודאה לחוד לא מהני משמע דהוי ספק דאפשר דההודאה לחוד לא מהני, א"כ איך מדמינן ספק לרוב, ולזה הי' נ"ל בכוונת תוס' דגם לר"י מדינא מהני הברי וחזקת כשרות, רק מטעם יוחסין החמירו ומש"ה ס"ל להש"ס מסברא דאם טעמא דהודאה לחוד לא מהני אף דהוי רק חומרת יוחסין, גם טעמא דר"ג לא מהני, אך עכ"ז עדיין קשה איך מדמין דבר שיש בו חומרא רק דלכתחילה לא תעביד למלתא דאסור מדרבנן מדינא אף דיעבד, ולזה נ"ל ברור בכוונת התוס', דס"ל להש"ס דלכתחילה עבדינן לגמרי כר' יהושע, ואם לר"י לא מהני הודאה גם אנן עבדינן כוותיה לכתחילה, ונסתלק בזה קושיית אחי מעכ"ת נ"י:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קי״ג סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.