ונראה לענ"ד דמסוגיא דההקנאה לא מוכח, דהנה ממה דאמרינן תחילת הסוגיא ואי כשאין חייב מודה וכו' מזה אין ראיה, די"ל דסתמא קתני יחזיר אף בנמצא השטר והוא ת"ז, דבפשוטו הכי הוא דאם לאח"ז יחזיר כ"ש בתוך זמנו, ולזה פרכינן כיון דיש בו אחריות לא יחזיר דע"כ בשביל ריעותא דנפילה מהימן פרוע אפילו ת"ז, א"כ גם באין בו אחריות ניחוש דיתבע אותו ת"ז או במשלם זמניה ויגבה מבנ"ח, אלא דהי' מוכח כן דלא יקשה מנ"ל להש"ס להמציא דאביי מוקי למתני' בחייב מודה ומשום חיישינן לפרעון, דלמא ס"ל דל"ח לפרעון, ומתני' באין חייב מודה,. והיינו לא דטעין לא לויתי, דבזה גם אין בו אחריות לא יחזיר דדלמא יבורר שאמר לא לויתי על שטר זה ולא יהי' נאמן עוד לומר פרעתי דהוחזק כפרן ויגבה מבנ"ח, אבל י"ל דמיירי בטוען פרעתי דביש בו אחריות לא יחזיר אף אי ל"ח לפרעון מ"מ כיון דעכ"פ הוא אינו אומר להחזיר אנן חיישינן דלא לוה ולא מטא לידיה, גם הא נאמן לומר פרוע במגו לא לויתי, אבל אין בו אחריות יחזיר דנהי דנאמן לומר פרעתי במגו דלא לויתי. הא לעולם לא יגבה בשטר כזה דלא חשש להניחו, כיון דאינו גובה ממשעבדי, ובזה ל"ש לומר דסתמא קתני אף בת"ז וכנ"ל, דהא אביי ס"ל אדם פורע תוך זמנו, א"כ יהי' מוכח מזה דגם בשטר שלא באחריות אינו נאמן פרעתי:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קי״ב סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.