תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק י״א סימן ג׳

לענ"ד אף אם הוא דבר האבד לא נשתעבד להם בלא קנין, כיון דלא התחיל במלאכתם דעבודתו בעת ההוא הי' מחמת חיובו להם בשנה העברה, ולא מקרי התחיל במלאכתו לענין שכירות של שנה האחרת, ומכח הת"כ לא נשתעבד, דשבועה לא הוי קנין (כמ"ש הרמ"א חוה"מ סי' ר"ט) ולא זו בלבד בדבר שלא בא לעולם, דלא הוי קנין, אלא אפילו בעלמא בנשבע ליתן חפץ זו לפלוני לא הוי קנין אלא דמוזהר ועומד לקיים שבועתו, כמ"ש הש"ך חוה"מ (סי' פ"ז ס"ק פ"א) והט"ז הנ"ל לא כתב רק דחיוב שבועה עליו, וא"י להתיר בלא דעתם, דמקרי עשה לו טובה, אבל שעבוד ליכא, ואך מה שיש לי לדון דלא חלה השבועה אם הת"כ הי' דרך שבועה שאמר אני נותן ת"כ, כמ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קנ"ב) ממילא השבועה שניה הוי שבועת שוא, כיון דמושבע מקודם להיות אצלם, ולא חלה השניה לבטל הראשונה, ואף דמ"מ יהי' חיוב עליו להתיר לו שבועתו הראשונה ויחול למפרע השניה בכדי להציל עצמו מאיסור שבועת שוא, [אאב"ה עי' יו"ד סי' רל"ח סי"ז ובש"ך שם] בנ"ד ל"ש כן, דא"י להתיר שבועתו הראשונה בלא דעתם, כמ"ש הט"ז הנ"ל: