תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״ד סימן ה׳

ונראה לענ"ד דס"ל לתוס' דאין סברא דהתורה כתבה הדין לישראל היכי דא"צ לזה ורק כדי לידע האיסור לב"נ, דדוקא בעלמא בכל נאמרה ונשנית, אף דאלו לא נשנית הי' אסור לישראל, מ"מ כיון דלא ידעינן האיסור בישראל רק מכח הקרא דנאמרה לב"נ דפקע האיסור מהם והוטל על ישראל, בזה ניתן הציווי ביחוד לישראל, ומה שנאמרה לב"נ קיים להם, אבל הכא במחוסר אבר דהיינו יודעים בעצמותו בישראל דלא גרע מבע"מ ל"ש לומר דבא הצווי לישראל משום ב"נ, ונראה דהוכיחו תוס' דבר זה מהא דאמרינן בב"מ ר"פ א"נ, לאו בגזל למ"ל לילף מריבית והונאה, ובשאלתות דרב אחאי גאון הקשה הגאון מה"ו ישעי' פיק זצ"ל דהא גזל אסור לב"נ ואלו לא הי' נכתב גזל בישראל לא היה נישנית והי' הדין דב"נ אין מצוים על הגזל, ולפי הנ"ל ניחא כיון דבישראל ידעינן האיסור מכח ריבית והובאה בלאו הקרא דב"נ לא שייך לומר דכל הציווי דלישראל רק משום ב"נ, והגאון הנ"ל פ' וירא אות ט' כתב על קושייתו הנ"ל, ואלו ימהר הנבהל להשיב דעכ"פ מכח דילפינן גזל מריבית גבי ישראל מקרי כנאמרה ונישנית, אך טעות הוא, ודוגמתו בתוס' ע"ז (דף ה') וזבחים (דף ס"ח) ד"ה ושני שנית, דמקשו למ"ל מן העוף למעוטי מחוסר אבר לישראל תיפוק ליה דגם לב"נ נאסר, ותירצו דאי לא כתיב בסיני מן העוף הוא דעכשיו ב"נ מותרים כדאמרינן כל מצוה שנאמרה ולא נישנית בסיני: