תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק׳ סימן ט״ו

ובחדושי אמרתי בלימוד הישיבה על מ"ש תוס' שם ד"ה רא"א נוטל אדם קיסם דוקא משלפניו וכו' דלענ"ד על רש"י ליכא קושיא כלל, דהא באמת ליתא שם בשבת הך לישנא דדוקא משלפניו, אלא בתוס' כ"כ דרך פירוש בפרכת הש"ס דדייק משלפניו אין אבל בשל חצר לא, אבל אין זה מוכרח, דהא י"ל דפרכת הש"ס לאו מדר"א אלא מדברי חכמים דאמרי מגבב משלפניו ומדליק, אבל לחצוץ בו שיניו לא אלא דתוס' לשיטתייהו דכתבו בדיבור שלאח"ז ד"ה וחכמים אומרים וכו', דטעמא דרבנן דאסור לחצוץ שיניו דשמא יקטום, א"כ ליכא קושיא מדברי חכמים, וע"כ דפרכת הש"ס מדר"א מש"ה דחו פירש"י בזה, והוכיחו שפיר דר"א דוקא משלפניו קאמר אבל רש"י לשיטתיה דס"ל דטעמייהו דרבנן משום מוקצה, י"ל באמת דפירכת הש"ס מדברי חכמים דאסרו משום מוקצה במקום כבוד הבריות, ואדרבא מאותו סוגיא ראיה ברורה לשיטת רש"י, דר"א לאו דוקא משלפניו קאמר, ובתחילה נקדים דמ"ש תוס' הנ"ל ד"ה וחכמים דטעמייהו מגזירה דשמא יקטום וכתבו וכן מסיק בגמ' אינו מובן, דאדרבא בהיפוך מוכח, דהא בברייתא דפלוגתא דר"א ורבנן, דר"א אמר נוטל קיסם משלפניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מאבוס קתני עלה ושוים שלא יקטמנו וכו' וחכ"א אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות, הרי דחכמים דר"א דברייתא זו סבר דברייתא דקטימה הוי כלאחר יד, וממילא לא חיישינן לשמא יקטום, כדאמרינן בסוגיא עלה דרבנן דאמרי התם פטור אבל אסור הכא שרי לכתחילה, וא"כ הא דאסרי רבנן, דהתם ברישא ליטול מן החצר לחצוץ בו שיניו ע"כ משום דלא ניתנו עצים אלא להסקה, א"כ שפיר כתב רש"י הך טעם בדרבנן דמתני' דמה"ת נימא רבנן דר"א דמתני' לאו הנך רבנן דר"א דברייתא ולפ"ז י"ל ראיה ברורה לרש"י הנ"ל, דלכאורה תמוה בסוגיא דשבת דפריך מפלוגתא דר"א ורבנן דברייתא דלא יטול אלא מן האבוס, ואמאי לא פריך מפלוגתא דר"א ורבנן דמתני', וזהו לכאורה תמיה גדולה, ולהנ"ל ניחא דממתני' י"ל דטעמייהו דרבנן משום שמא יקטום, ולזה פריך מברייתא דרבנן ס"ל דקטומא הוי כלאחר יד. וממילא לא גזרינן לשמא יקטום, וע"כ האיסור דקיסם לחצוץ שיניו משום מוקצה דגזרינן אף במקום כבוד הבריות ומעתה אם נימא דר"א דוקא מלפניו קאמר, עדיין קשה לפרוך ממתני' דהא עכ"פ מדר"א מוכח מדשרי מלפניו ול"ג שמא יקטום הא דאסור בשל חצר משום מוקצה ובזה לא מצינו חולק, אע"כ דר"א לאו דוקא קאמר, ופירכא רק מדברי חכמים, והו"מ לומר דטעמייהו מגזירה שמא יקטום מש"ה פריך רק מהברייתא וכנ"ל, ולתוס' דהפרכא מדר"א קשה כנ"ל דלפרוך מדר"א דמתני' וצ"ע: