תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ע״א סימן ב׳

אמנם נראה דהדין עם המג"א די"ל דתוס' קאי בשיטת רש"י דמפני היראה היינו דירא שלא יהרגני והוי פיקוח נפש מש"ה אין לדמות קדושה וקדיש למפני היראה ואסור לר"מ אבל למה דקי"ל בש"ע דמפני היראה היינו אביו או רבו שצריך לירא ממני א"כ גם באמצע רשאי להפסיק ולברך על הרעמים אף דהוי כשואל מ"מ הוי כשואל מפני היראה, וזהו דקדק המג"א בלשנו דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו, היינו מפני אדם נכבד דצריך לירא ממנו, וע' תב"ש וא"ר דפקפקו על המג"א הנ"ל, (הגה עיין בהגהות רע"א על או"ח) ובעיקר הדין דמפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו, הנה בתוס' לא נזכר רק לקדיש ולקדושה, והרא"ש והטור כתבו סתם לברכו מפסיק, ובב"י וד"מ כתבו דמפסיק ואומר ברוך ד' המבורך ל"ו, ולענ"ד מדברי רבינו יונה יש ללמוד דמפסיק ואומר ברוך ד' המבורך ולא יותר שהרי כ' וז"ל ולברכו נמי כיון שהיא הפסקה מועטת לענות ברוך ד' המבורך מותר דאין בו כדי שאילת תלמיד לרב דתכ"ד כדיבור דמי עכ"ל והיינו דשאילת תלמיד לרב הוא ד' תיבות שלום עליך רבי ומורי והוא מפסיק רק בג' תיבות ברוך ד' המבורך והוי תכ"ד, הרי להדיא דס"ל לרבינו יונה דאינו אומר ג"כ לעולם ועד וכיון דכל הראשונים סתמו דלברכו מפסיק ולא כתבו איך ומה, ובתוס' לא נזכר כלל ומפסיק לברכו ע"כ נראה דראוי לחוש לדעת רבינו יונה ובפרט דעיקר הדין תמוה דמנ"ל דלברכו מפסיק דהא דמפסיקי' מפני היראה או מפני הכבוד אין ראי' דהא גם בק"ש עוסק בשבחו של מקום, עיקר הלימוד הוא מדפליגי בתפלה אם אפסיקי' לקדיש וקדושה, ובדרך דאף דקי"ל דאין מפסיקי' מ"מ כיון דלחד מ"ד מפסיקי' ראוי לומר דע"כ לא פליג אידך מ"ד רק בתפלה אבל בק"ש מודה דמפסיק וכמ"ש הרא"ש. והררי"ו, וכ"כ בתב"ש דעיקר הלימוד מההי' דתפלה, וכיון שכן אין הכרח דמפסיקי' לברכו דע"כ לא מבעי לן אלא אם מפסיקי' לקדיש ולקדושה בתפלה אבל לברכו לא מצינן דמבעי לן, וא"כ י"ל דגם בק"ש אין מפסיקי' לברכו, ונ"ל דמה"ט אף שכ' הרר"י להוכיח דמפסיקין לקדיש וקדושה מההי' דתפלה הנ"ל אעפ"כ כ' אח"כ דגם לברכו מפסיקי' דהוי הפסק מועט וכמו שהעתקת למעלה לשונו הזהב, והא לקדיש וקדושה דלא הוי הפסק מועט ואפ"ה מפסיקי' ואמאי צריך למיתי עלה בברכו משום דהוי הפסק מועט ולזה נ"ל דכיון דליכא על ברכו ראי' מתפלה מש"ה הוכיח למיתי עלה מסברא כיון דלא הוי רק הפסק מועט ולדינא צ"ע.