תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ״ח סימן ו׳

ומ"ש מעכ"ת נ"י במ"ש הנ"י במימרא דאביי ומודה רשב"ג באם נתנם במתנת שכיב מרע דלא עשה ולא כלום דכבר קדמו אחריך דמיירי במתנת שכיב מרע מהיום ולאחר מיתה, והא כיון דהקנין נגמר מחיים הוא קדם לאחריך. זה זמן רב עמדתי על זה ותמהתי ביותר דמלישנא דהרשב"ם והנ"י שכתבו וז"ל אם נתנם האחד במתנת ברי כדרך מתנת שכיב מרע דהיינו מהיום ולאחר מיתה או במתנת שכיב מרע מבואר דמפרשי דמיירי בברי שנתן מהיום ולאחר מיתה אלא כיון דנתן כדרך מתנת שכיב מרע (כדאיתא בברייתא קל"ה ע"ב איזה מתנת בריא שהוא כמתנת שכיב מרע כל שכתב מהיום ולאחר מיתה) קרי לה אביי מתנת שכיב מרע, ובזה בוודאי יקשה הא קנה מחיים וקדם לאחריך, ובזה נסתר ג"כ במה דרצה מעכ"ת נ"י לתרץ דהנ"י ס"ל דגם בלא עמד חוזר דכללא הוא כל שעמד חוזר חוזר במתנתו, דהנה מלבד דמבואר בהיפך בנ"י דף רכ"ח ע"ד בסופו, גם הא הנ"י מפרש לה בברי שנתן לה מהיום ולאחר מיתה, ובזה בוודאי אינו יכול לחזור כדקתני מתני' האב אינו יכול למכור, ומעכ"ת נ"י כתב בלשונו דהנ"י מפרשם כפירש רשב"ם דמיירי במתנת שכ"מ מהיום ולאחר מיתה, ומלשון הרשב"ם והנ"י נראה בעליל דמפרשי בברי שנתן מהיום ולאחר מיתה, וכבר רציתי לדחוק דמה דאמר אביי וכבר קדמו אחריך היינו לענין הפירות דלא קנה עד אחר מיתה, אבל באמת כבר כתבתי בסימן נ"ג דלענ"ד קנה הכל מיד, אלא דהנותן שייר לעצמו הקרקע לפירות שיגדלו בחייו וממילא הפירות דלאחר מיתה הם ללוקח כיון דלא שיירם הנותן לעצמו. ומ"ש מעכ"ת נ"י תוך חצאי עגולה דלהרמב"ם דס"ל במהיום ולאחר מיתה עמד אינו חוזר הטעם דמ"ש ולא"מ ר"ל לעולם. לא ידעתי מה צריך לזה דהטעם בפשוטו דכל שאומר מהיום הוי כברי שנתן מהיום ולאחר מיתה דמפרשי גופא מהיום ופירי לא"מ כדאיתא ב"ב קל"ו ע"א, עכ"פ הדין ברור דמהיום לא"מ צריך קנין, ולזה צריכין אנו לדון בנוסח השטר.