אולם לדידי נראה דאין לדמותו כלל דדווקא התם דיינינין על האיסור גופא דמה שאסור בעצמותו משום ספק דאורייתא אף דנעשה אח"כ ספק דרבנן מ"מ עומד באיסורו דהיינו הבלע של ספק טריפה אף דנפגם מ"מ עומד באיסורו, וכמו כן בס' איסור שנתערב והוא דבר חשוב אמרינן דכיון דהספק בעצמותו לחומרא עומד באיסורו ולא נתבטל כיון דהוא דבר חשוב, משא"כ גבי נשפך דמיד כשנשפך ואסרנו המאכל היינו מספק שמא מעורב בו טעם איסור, אבל מ"מ לא נתחדש ולא נולד איסור חדש לומר דטעם ההיתר נהפך לאיסור כדין חתיכה עצמה נעשה נבילה, דלגבי הטעם של ההיתר אמרנו דלא נאסר מעולם דהוי ספק דרבנן, וא"כ כשהוסיפו אח"כ עד ס' מותר דטעם התיתר לא נאסר מעולם ולא בעי ביטל, ובענין זה לא מקרי תרתי דסתרי דכך משפט תורתינו הקדושה דבמילי דאורייתא ספיקו לחומרא ובדרבנן ספיקו להקל, ואולם מדברי הש"ך סימן פ"ד סק"ל משמע כדעת הפמ"ג דהרי בחורו נקוב לחוץ אסור רק מספיקא דשמא פירש, ואעפ"כ דעת הש"ך לדון בו דחתיכה עצמה נעשה נבילה.
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ״ז סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.