ואולם אינני עומד על עומק כוונת הרשב"א בזה, דאיך תליא קושייתו במה דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה ביבש הא בלאו הכי אף אם יוצא ביבש, הא מ"מ אין הגעלה באוכלין ע"י מליחה וצלייה, והרי אם הסמידא בלע דם מעלמא פשיטא דאין לו תקנה בצלייה, דאפי' חתיכה שיצא מידי דמה וצירה שבלע דם קיי"ל דאין לו תקנה בצלייה, ואם כן אם עושה מולייתא בסמידא שרי, ואמאי ליחוש דלמא לא יצא דמי' הצליי' אלא ע"כ צריך לומר דקים להו לחז"ל דטבע האש כשמוצי' הדם מחתיכה מוציאו לגמרי לחוץ אף שהולך דרך הסמידא, ואינו מניחו לבלעו בסמידא רק שמשיכו לגמרי לחוץ וא"כ אזדא לה קושית הרשב"א, ושפיר י"ל דגם דם שנבלע אינו יוצא ביבש רק דמולייתא שרי משום דבשעה שהאש מוציאו מן החתיכה דם של עצמו מוציאו לגמרי לחוץ ואינו נבלע כלל באחרות וכמ"ש הרשב"א עצמו בחידושיו פכ"ב דף קי"ב ע"ב ד"ה דגים ועופות. וצל"ע.
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ״ג סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.