תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ׳ סימן ד׳

אמנם באמת תמוה לי על המרדכי דמנ"ל להמציא חומרא זו ונצטרך לדחוק בההיא דיומא, הלא עיקר ראיה לאסור מספ"ק דתענית הנ"ל ואמאי לא נחלק בריווח דדווקא בחמין שייך לומר דכשאובין חשבינן דדומה למרחצאות ויביאו לטבול גם במרחצאות, אבל לפשר בעלמא י"ל דשרי, וכהאי גוונא מצינו לענין נטילת ידים לחלק בין חמין שהיד סו"ב לאיס"ב בחולין ק"ה ע"ב, ואף אי נימא דס"ל כיון דלא שכיח לטבול במים שהיס"ב, עיין טו"ז או"ח סי' ק"ס סק"ז, א"כ לא שייך למגזר גזירה במרחצאות במלתא דל"ש, וגם מסתמא הרוחצים במרחץ לא רחצו במים שהיס"ב, ואם כן בוודאי גם בפושרין שייך גזירת מרחצאות, או י"ל דהיה קשה להו דמנ"ל להש"ס ספ"ק דתענית להוכיח דצונן אסור בט"ב דלמא מיירי בפושרין, אלא ע"כ דטבילה בפושרין ליכא, מ"מ עדיין קשה לי דלמא דווקא בפושרין דניכר כח החימום במים ויש שם חמין עליהם ודומה למרחצאות, אבל בהפגת צונן בעלמא דאין שם חמין עליהם, י"ל דבכלל צונן הוא. ול"ש גזירת מרחצאות, דהרי כיוצא בזה מצינו דרז"ל אסרו רחיצת חמין בשבת משום גזירה דמרחצאות ואף לפשר אסור כדאיתא בש"ע או"ח סי' שכ"ו ס"ד, ואלו בהפגת צונן בלבד בעלמא לא מצינו דאסור, ולהדיא כתב החכם צבי בשו"ת סי' י"א דנשים הטובלות בשבת וטבלו בהפגת צונן בלבד עד שלא יקרא עליהם שם חמין עיי"ש (דלענין רחיצת כל גופו אין חילוק בין הוחמו מע"ש להוחמו בשבת), ואם כן סוגיא דיומא כפשטיה, וכמו כן קשה לי על המתירים ה"ה הראב"י והריב"א שהובא בהג' מרדכי וראייתם מההיא דעבדי חסרת, ומאי ראי' דלמא היתה צריכה לחמם להפגת צונן בלבד, ובזה יחדיו יהיו תמים סוגיא דתענית עם סוגיא דיומא ודנדה, ואולי דמפשט פשיטא להו דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין לחלק ולהבחין בין הפגת צונן לפושרים דשיעורם שוה ובאמת גם ברחיצת חמין בשבת אף בהפגת צונן אסור, ודלא כשו"ת החכ"צ הנ"ל [ומ"מ לפ"ז קשה דמאי הוצרך המרדכי להביא ראיה דבמקדש הקילו מההיא דעששית, ולא הוכיח בקיצור ממתני' דמחמין לו חמין, הא מ"מ ליתסר משום שבות דרחיצת חמין ביום הכפורים, ואולי י"ל דהך שבות דיומא קא גרם, בזה י"ל דאין יוה"כ בכלל הגזירה כיון דיום אסור ברחיצת תענוג הוא ל"ש כלל גזירת מרחצאות, אבל לענין טבילת חמין דלאו יומא קגרים גם ביה"כ הו"ל לאסור] וצ"ע.