ולפ"ז הי' נ"ל דבהקדיש כהאי גוונא אף דאמירה לגבוה כקנין בהדיוט דמי, מ"מ לענין זה אינו כקנין, כיון דמ"מ אין כאן מילתא יתירתא, (זולת שנאמר דהוי ס"ס, ספק שיש לו נכסים במדה"י, וס' דבהקדש גמר ומקדיש ואינו חוזר), וא"כ י"ל דוודאי איסור גיורא מסתמא לא הי' יותר מהמעות שביד בי רבא או שכבר נתן השאר למרי בריה, ולפי המדומה לפנינו הנך מעות שביד רבא הי' כל נכסיו, אבל לא הי' מוחזק בבירור שכן, ולזה אמר רבא אי בחליפין, ויהי' הדין דמהני מדין מתנת בריא דאנן נידון דיש לו נכסים במדה"י, דאם איתא דאין לו נכסים ודעתו רק על דעת מתנה לאחר מיתה אין עדיפות בזה הקנין יותר מאמירה בעלמא והי' הקנין אך למותר, אבל מדמהני אודיית' שפיר מוכח דהודא' שכיב מרע אם עמד חוזר דלגבי הודאה דהוי רק בדיבור בעלמא לא מוכחי' דיש לו נכסים במדה"י והוי כהודאת שכיב מרע בכולה, ולפ"ז נסתר השגת הגאון מוהר"י מילר על הרמ"א עפ"י סברתו דסברת מוהרי"ו דמדהודה ולא נתן בלשון מתנה מוכחי' דהודאתו אמת, דלפי הנ"ל מוכח דלא משוינן להודאה למלתא יתירא, דאל"כ מנ"ל להש"ס למיפשט דלמא הא דמהני הודאתו משום דדיינינן שיש לו נכסים במדה"י כמו בקנין, אלא ע"כ דלא אמרינן הכי כיון דסוף סוף לא הי' רק דיבור בעלמא אין הפרש בין מודה לנותן, וע"כ הטעם בפשוטו דבלי הוכחה מחזיקים הודאתו לקושטא דמלתא.
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק מ׳ סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
