מ"ש חתני דנראה לך עיקר לדינא באם ראובן התחיל לבייש שמעון ביוש קטן, וחזר שמעון וחרפו בביוש גדול דחייב גם השני כמו דהדין בחבלה דאם הי' יכול להציל עצמו בחבלה מועטת וחבל בו הרבה דחייב וכתבת וז"ל ובאמת דינא דהרמ"א צ"ע קצת דהרי המחבר נתן טעם דווקא משום דיש רשות לשני לחבול כדי להציל עצמו, וזהו לכאורה ל"ש בגידופים, ואולי יש לדחוק בזה, אבל אם המתחיל התחיל בביוש קטן והוא השיב לו ביוש גדול אז בוודאי חייב גם השני עכ"ד. נפלאתי על דבריך דכפי הבנתך בכוונת הרמ"א דלא השיב לו ביוש גדול ביותר ממה שביישו המתחיל, אם כן מה זה הקשית דבנחבל דהטעם רק דעשה כדי להנצל עצמו דל"ש כן בגדופים, דהא האי טעמא צריך רק לפטור השני היכי דחבל יותר ממה דחבל בו חבירו דפטור ואין צריך לשלם ביותר הנזק משום דעשה כן להציל עצמו כיון דלא הי' אפשר לו להציל בחבלה מועטת, אבל היכי דהחבלות כי הדדי אין צריך לטעם זה, דאף אם הי' יכול להציל עצמו בלי חבלה מ"מ כיון דהמתחיל מחוייב גם לו, ממילא עולה זה בזה ופטור השני והו"ה בגדופים אם הם שווים.
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.