הדבר פשוט כיון שאין לה שום בירור בעולם, בוודאי לא יושיענו כל אומדנות שבעולם, להוציא מיתמי. אף דהב"ש סי' ק' לא כתב לגבות רק ע"י תנאים ראשונים, וגם בזה הדבר קשה למאד, דכמה פעמים אין מקיימין ההתחייבות ומגרעין להחתן סך מה, וגם אם היתה מבוררת בעדים יש לדון הרבה, כיון דאין שטר כתובה בידה במה תגבה הוי רק כמו מלוה על פה, וכמו שהעיד הרמב"ן סי' הנ"ל דאפי' ת"כ אין גובין בלא שטר כתובה, אולם לאשר הח"מ כתב עליו דהכל לפי ראות עיני הדיין דעכשיו בזמנינו אין דרך לסלק כתובה שלא בפני ב"ד עיי"ש, בוודאי ראוי לסמוך עליו בשעת הדחק, אבל לא בנ"ד דאין כאן עדים רק אומדנא בעלמא, וגם אין האלמנה יכולה לתבוע מזונות דאף דבנ"ד ליכא ריעותא דכתובה, מ"מ אם היורשים נותנים לה עיקר כתובה דאורייתא שוב אין מזונות דטענינן ליתמי דלא הי' מגיע לה כלל ביותר, וגם להפוסקים דנדוניא אינה בכלל כתובה אינה אוכלת בשביל מניעת הפרעון הנדוניא, לזה נלע"ד אין להאלמנה שום זכות בבית ההוא רק לגבות ממנה עיקר כתובה בשבועה, והמותר הכל להיורשים כנלע"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
