תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ג׳ סימן ד׳

מ"ש לדון לאסור מטעם רוצה בקיומו וכתבת דלא מקרי רב"ק אלא היכי דניחא לי' שלא תשבר אבל אם לא אכפת לי' בשבירתו אף דניחא לי' שלא יגנוב ויאבד לא מקרי רב"ק והא דפריך הש"ס ע"ז ס"ד והא ניחא ליה שלא יגנובו ולא יאבדו, מ"מ למסקנא דמסיק שאני ירושת הגר וכו' י"ל דרב"ק לא מקרי אלא היכי דניחא ליה שלא ישבר עכ"ל, אינו נוח לי כלל דאיך תלי זה במסקנ' לומר דדחינן סבר' המקשן והא אדרבא מכח קושי' זו הוצרך לחדש כיון דירושת הגר דרבנן מעיקרא אוקמי לי' ברשות' ומה דהבאת ראיה מההי' דלוקח גרוטאות דבעי דווקא משיכה ומעות והא כיון דנכרי בחדא מקני אם כן רוצה בקיומו דאם יאבד יפסיד מעותו עכ"ל, אין שחר לדברים אלו דאם בחדא מקני ממילא מדינא אסור להחזיר דהוי כמוכר לו ע"ז אלא דמכל מקום שרי כדמסקי' בסוגיין דהוי מקח טעות וא"כ ממילא אינו רוצה בקיומו דאם יאבד לא יפסיד מעותיו דהא הוי מק"ט וברשותא דנכרי קאי ושלו נאבד, תו הבאת ראי' מדכ' הרא"ש דאם הי' לו ערב בעד העכו"ם מותר דלא הוי רב"ק, ומבי' ראי' מההי' דאמרי' בע"ז ס"ד ע"א דע"ז המתחלק' לפי שבריה' וכו' הרי אף דפרכינן עלה דההי' שינוי' אפ"ה הביאו הרא"ש לראי' ומשום דלמסקנ' הכי, ג"ז אינו דהרא"ש מביא זה לראי' דנקטי' מינה לדמיון דביש לו ערב דמותר דע"כ לא פרכי' עלה אלא דביין מא"ל ושניחא לי' שלא יאבד משא"כ בערב דל"ש זה קיימא הסברא להתיר, ואינו עולה על הדעת כלל לדחות למסקנא סברת המקשן דניחא לי' שלא. יגנובו, ובאמת הי' מקום אתי לומר דפרכת הש"ס והא ניחא לי' שלא יגנובו קאי רק על שינוי' דחרס הדרייני אבל לא אההי' דע"ז המתחלקת לפי שבריה והיינו די"ל דעיקר הסברא באם שיפקע האיסור ממנו ואעפ"כ לא יפסיד מעותיו משא"כ בחרס הדריינו דל"ש בי' ביטול ולעולם לא פקע איסורו מיני' בזה פרכי' והא ניחא לי' שלא יגנובו וא"כ בנ"ד לא מקרי רב"ק אמנם אעפ"כ קשה עלי לחדש דבר זה דא"כ יהי' הדין באומר המתין עד שאמכור ע"ז ואביא לך דבע"ז שהשברי' שווי' את מעותו יהי' דמיו מותרי' וכל כי האי הו"ל להפוסקי' לבאר.