והנה בלח"מ ביאר לנכון דהרמב"ם ע"כ ס"ל דירושה מקרי ידע ומחיל, ואם כן בהכרח דקושית הש"ס מאונאה קאי לאביי דלא מחלק בין ידע ומחיל, ומש"ה שפיר משני הש"ס דעשו חיזוק כש"ת ובשל תורה בטל מטעם דרב ס"ל כר"מ, והא דבפירות לא עשו חיזוק, היינו כיון דאין לו שרש דאורייתא, אולם עדיין יקשה לרבה דמסיק בב"מ דרב ס"ל כר"י ושאני אונאה דלא ידע ומחיל, א"כ יקשה מ"ט דרב דס"ל הכי דהלכה כרשב"ג דל"ל לרבה קיימי' לפי הס"ד דעשו חיזוק יותר מש"ת דהקושיא מאונאה ליתא לרבה דשאני אונאה דלא ידע ומחיל, ז"א דהא בלא"ה א"א לומר כדס"ד דעשו חיזוק יותר מש"ת, א"כ אמאי בפירות לא עשו חיזוק, והכריח הרמב"ם מזה דלרבה דקיי"ל כוותי', ע"כ ס"ל דטעמ' דרב בירוש' מקרא דלחקת משפט, וא"כ י"ל דסוגי' דב"ב אזלא לאביי דלדידי' אין הכרח כלל לדרשא דלחקת משפט, דהא לדידי' טעמא דרב כפשטא כיון דס"ל כר"מ, ואדרבא הא כיון דס' רב כר"מ, ממילא ליתא לדרשא דלחקת משפט דהא ל"צ קרא לזה דבלא"ה בכל מקום תנאו בטל וכיון דרב בעצמו בוודאי ל"ס לדרשא דלחקת משפט, א"כ מה"ת לומר כן לדידן. מש"ה שפיר פריך לימא מתני' דלא כר"י, אבל לדידן דקיימ"ל כרבה מוכרח דטעמא מקרא דלחקת משפט כנלע"ד.
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ט״ז סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.