תשובות מהרש״ל · חלק ח׳ סימן ב׳

וכראותי המכשלה הזאת תחת ידינו נבהלתי ואמרתי אוי והוי שעיר גדולה להיות אם בישראל וממנה תצא הוראה לא יברכו ביום טוב על האתרוג וכדי בזיון וקצף והיה התימא ממקצת עמינו ואמרו לשלוח גוי אחד רכב מהיר לסביבות השייכים לקהילות קרוב לה' פרסאות אולי יש להם הדס של אשתקד ואף שהוא יבש ס"ס רוב הגאוני' הכשירו הדס יבש לב"ה בשע' הדחק ואמרתי שלא לשלוח כלל כי יום הראשון של סוכות היה בשבת וא"כ אפילו לדעת ר' יונה שכתב מאחר דאמירה לגוי שבות א"כ מותר לומר לגוי בעבור שופר שנפל עליו גל שיטלנו או שירכב על הבהמה בשבילו להביאו ולא כדעת התוספות שאסרו וממילא ה"ה גבי אתרוג ולולב דדין אחד להם בהאי נדון מ"מ נראה דאף ר"י מודה כה"ג שחל יום הראשון בשבת ונדחה הלולב בגבולים ואין בו חיובא אלא מדרבנן מאי חזית לדחוי האי דרבנן מקמי האי דרבנן הם אמרו ליטול והם אמרו אמיר' לגוי שבות ואף דאמיר' לגוי שבות לא מצאנו להדי' מבורר בתלמוד אלא בי"ט עצמו אבל לא מקמי זמן איסורו מ"מ ספר התרומ' וכל האחרוני' אסרו אפי' אמירה לגוי כה"ג שיעש' למחר ביום השב דאי אפש' לשכור אותו בקבלנות שהרי צריך לומר להדיא שיביא ההדס בי"ט שהרי אי אפשר שיבא בשעה אחת או ב' ד' פרסאות ואם אי אתה אומר לו שיביאנו בי"ט א"כ לא ילך עתה ומה תועלת בשליחותו ועוד מאחר דאיכא ספיקא דשמ' לא יהא נמצא של אשתקד כ"א החדש אשר קנו לעצמם עם האתרוג וא"כ פשיטא ופשיטא דכה"ג לא שרינן לגוי שבות ומושב להיות בשב ואל תעשה בלי אתרוג ולולב.