הנה תשובתכם בצדכם מאחר שמסקינן בריש המקבל דר"ם ור"י והלל הזקן ור"י בן קרחה כול' דרשי לשון הדיוט וכן הלכה ואין זו שיט' מדלא אמ' ר"מ ור"י והלל הזקן וכו' דרשי לשון הדיו' אלא קחשיב כל א' בפני עצמו ש"מ שכך הלכה וכן כותבין התו' בסוף פ' נערה דכך הלכה אפי' היו ב' חולקים במדרש הכתובה ומעתה זכינו בדין מאחר שדורשין לשון הדיוט ופי' רש"י לשון הדיוט לשון שהורגלו הדיוטו' לכתוב שלא כתקנת חכמים היו דורשין הלשון לפסוק אחריו הדין ואף שפירש רש"י הורגלו לאו דווקא קאמר דמ"ש הוא מאחר דניזל בתרייהו ה"ה בכל לשון והא ראייה שכתבו התוספות דאיירי בלא נכתב ומ"מ דרשינן מאחר שהורגלו בכך ובודאי לא באו למעט היכא שנכתב בשטר אפי' בלא הורגלו דבודאי כ"ש הוא דלא גרע לשון הכתוב בשטר לתועלת הזוכה מהרגל הלשון שלא כתוב וגם אינו מתקנת חכמים וא"כ מאחר שכתב לו מקו' בב"ה מסתמ' כלשון בני אדם ובלשון העיר מה הוא נקרא מקום ב"ה דהיינו שיעור הקצוב לכל תושבי העיר והלשון מוכיח עליו שכן הוא מדלא כתב לו מקום בב"ה לישב עליו אלא מקום סת' בלישנא דמתא שהרי במקח וממכר הולכין אחר לשון בני אדם כדמוכח בב"ב פ' המוכר ועוד מלישנא דטפויי אח' שכתב שני מקומות כו' ואח"כ כתב חדא ב"בה של אנשים כו' ולא כת' בקצר' מקום אחד בב"ה של אנשים כו' ולא ה"ל למיכת' ב' מקומות אלא כדי שיהו ב' מקומו' בשיעורן ובמילואן ומה שבאו העדים להעיד אחר קיו' השטר דבר שהוא כנג' משמעו' קיום השטר פשיטא דלאו כל כמינייהו לגרוע כח השטר דאפי' בתנאי היה דברינו יש מחלוקת בין המחברים דהרבה מהן סברי שאם כתב ידיהן יוצא ממקום אחר דשוב לא מהמני בתנאי וכן הכרעתי בחבורי בפ"ב דכתובו' ואף לאותן דס"ל אפי' בכת' ידן יוצא ממקום אחר אפ"ה מהימני היינו דס"ל כמו דמסקי דבורייהו דמי נהי דלא צריכ' לקיום עדות כתב ידן ס"ס הן מעידין שכתב ידן הוא ומסקי דבורייהו דהוה ביה תנאי אבל היכ' שכבר באו לפני ב"ד לקיי' עדותן ולא העידו באותו הפעם שהיה בהן תנאי פשיטא דתו לא מהמני וכל זאת כתבתי לרווחא דמילת' דבכה"ג שבאו לגרע לשון השט' ולסותרו לכ"ע לא מהימני ומה שכת' אצל ישביתו פשיט' שדורשין לשון הדיו' והוא כפשוטו שנתן לו מקום אצל ישיבתו שהיה בו מוחזק בשכבר לישב עליו כמה שנים שיתן לו מקום השני משלו הסמוך לו דאל"כ לא היה ליכתו' שיתן לו מקו' אח' משני המקומות שיש לו וק"ל הנראה בעיני כתבתי: דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל ז"ל ה"ה הנקרא שר יצחק:
תשובות מהרש״ל · חלק ע״ד סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot Maharshal, Lublin, 1574
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהרש״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
