תשובות מהרש״ל · חלק נ״ו סימן ב׳

תשובה יפה מנהג הקדמונים לומר ברכת התורה קודם פרשת התמיד וכן היה בסידורים קדמוני' אלא שעל פי הטור נשתנה מקומה לומר אותה מיד אחר נ"י קודם שיאמר הפסוקים משום שהיה קשה לו לומ' הפסוקים קודם ברכת התורה ומ"ה הנהיג לומר אחריה ברכת כהנים שהוא תורה ממש. ומ"מ תימ' למה לא עשו כמותו שהוא נהג לומר ברכת התורה אחר אלהי נשמה והם אומרים מקודם ואפשר מאחר שכתב ג"כ שברכת אלהי נשמה אינה סמוכה לחבירתה ואין צריך לסומכה מ"ה הקדימו לומר מיד אחר נ"י ואשר יצר שהם ראשונים לברכות. וליתא דודאי עדיף לסומכה היכא דאפשר וכן איתא בתשובות הרא"ש ותפילת הדרך יוכיח שהיה רגיל מהר"ם בדרך לסומכה לברכת גומל חסדים אף שהיא אינה סמוכה לחברתה. ועל עיקר טעמו של הטו' שהקדימה משום הפסוקים חשש תוהו כמו שכתב מהרי"ל בתשובה כל הפסוקים שאומרים דרך ריצוי ובקשה אין צריך לברך לפניהם ברכת התורה וכך נוהגים באשכנז וכן מצאתי בתשובת האחרונים והביא ראייה מימי הסליחה שאומרים הסליחות באשמורת וברכת התורה אנו אומרים אח"כ בבקר בעת התפילה ואין אנו חוששים לפסוקים הכלולים בתוך הסליחות ואף א"ת שבא להחמיר ולצאת ידי כולם מ"מ חומרא דאתי לידי קולא הוא דשמא בפסוקי' שדרך ריצוי ותחינה שהן אין קרוים תורה לחייב ברכת התורה וכה"ג יברכך שהוא דרך ברכ' ותחינ' וא"כ ניחוש לברכה לבטלה שהרי מפסיק אח"כ הרבה קודם שיגיע לפרשת התמיד וכן דעת הרא"ש והטור שצריך ללמוד אחר ברכת התורה מיד ולא כדעת המרדכי ועו' ברכ' כהני' שייך אחר פרשת התמיד ולכל היותר קודם אבל זולת פרשת התמי' אין להם מקום ושייכות כאשר נפרש בעז"ה.