תשובות מהרש״ל · חלק נ״א סימן ב׳

תשובה נראה דכשמו כן הוא וקורא אני עליו צדיקים אל ילכו בהם ופושעים יכשלו בהם כי היתר זה לא מצינו ולא שערו אבותינו ואף שאין להביא ראייה לאיסור מהא דמסקינן בפר' חרש גבי מפתחות בית המדרש שנאבדו אמר ר' פדת לידבר התם טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחות להו מייתי להו ומסיק אלמא קטן שאוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו ע"כ אלמא דלית היתר בכה"ג דא"כ ה"ל למימר שיושיט אחד לחבירו כו' שלא יהא בו שום עון וכן הסמ"ג כתב או יעשה מחיצה של בני אדם שלא ידעו שלשם מחיצה נאספו ויסדרם שלא יהיה ג' טפחים בין זה לזה ומעילו כמו קנים כו' ולמה כל הטור' יושיט אחד לחבירו כו' מזה אינו ראייה משו' דלא יכין להביאו ס"ס מר"ה לרה"י דהא האחרון יהא חייב משום המוציא מר"ה לרה"י אכן מדברי המחברים אית לן למידק לאיסור' שהרי הס"ת והסמ"ג כתבו על האי עניינא דלעיל שהזכרתי דלא שרי במחיצה של בני אדם אלא להביאו מר"ה או מרה"י אחד שהוא שלו ורשות הרבים מפסק' ביניה' ורוצה להביאו לביתו אבל לבית חבירו לא יועיל כל זה לפי שצריך עירוב אלמא דאפילו המחיצה שמועל' כלפי איסור הוצאה אפי' מרה לרה"י ואפ"ה לעניין איסור הוצאה של עירוב לא יועיל כ"ש היתר של הושטה שאין מועיל לעניין הוצאה מר"ה לרהי אלא מאיסור הונאה של ד' אמות בר"ה לחוד שלא יועיל לעניי' הוצאה להוציא מרשות שאינ' מעורב לרשות אחרת הנראה בעיני כתבתי דברי שלמה בן ה"ה מהר"ר יחיאל לורי"א: