תשובות מהרש״ל · חלק מ״ב סימן ח׳

והנני שוב אשיב אליך שנראה בעיני פשוט שכתב העולה בערכות של גוי' ובפרט מן הגוי שאינו חשוב כשטר של שותפין שדנין ממנו וזו אינ' צריכה פנים אכן שוב נמלכתי שאפי' היה כתב של ישראל לא הוה מעל' ומוריד כלל בשום ענין שאם אתה באת לדון אחר השטר והשטר כתוב בסתם שמכרו מאה וונצישי אל הסוחר א"כ כל מה שקבלו על המכירה הוא לאמצע והוי החצי לשמעון מן המעו' שקבלו כמו לראובן אלא מה אתה אומר שיש נאמנו' ביניהם של"ד עצים היו משל ראובן א"כ השטר אינו מעלה ומוריד למה לא יהא נאמן שאותן המעות שקבלו לא קבלו אלא על הס"ו מאות ואפילו בלא טעמא דמיגו המע"ה ואין לראובן על שמעון אלא שבועת השותפין ומה שסתר שמעון טענותיו אין כאן לומר שהוחזק כפרן ויהא פסול לשבוע' אלא שהוחזק כפרן לאותו טענה כמו שכתבו כל המחברים ובכאן לא מעלה או מוריד אם נלך אחר הטענה הראשונה או השנייה ששני הטענות אינן אלא ליישב דבריו ועוד כתב המרדכי בשם ראבי"ה כל הטענו' שאינן תלויין בגוף הדבר ואינן סותרין העניין ממש מהוראת חיוב לפטור יכול לחזור ולטעון בע"א ולומר עכשיו נודע לנו שורש העניין על האמת שהרי בגוף הדבר אינו מכחיש את עצמו ע"ש ומה שטוען ראובן שהוציא שוחד נראה שהדין עם ראובן כדין המשותף שנאמן בכל כה"ג וכ"ש כהאי גוונא שהפקיד מסייעו ונראה שאפילו שבועה אינו צריך א"ל מה שצריך בלאו הכי שבועת השותפין וק"ל: דברי שלמה לורי"א: