תשובות מהרש״ל · חלק מ״ב סימן ה׳

שוב כתב חכם אחד מאחר שהסוחר נתן שטר על עצמו לב' שותפין והשותפין בעצמן מודים שהשטר נכתב באמת למה לא יועיל וא"כ שמעון הטוען שהיה חילק בעניין כתיבת השטר באופן שהמקח היה נחלק מקודם דהיינו דסך השותפין נמכר מתחלה ולא היה ידוע מעניין ל"ד שהם לאחד לבדו עליו לברר וא"ל כאן פה שאסר פה שהתיר כי מאחר שהשטר יוצא מתחת ידם מתיירא לומר שהוא זיוף דאל"כ במה יתבע את הסוחר וק"ו בנדון דידן ששטר כיוצא בו נתנו לסוחר אות באות בחתימת ידם א"כ אי אפשר לטעון לשמעון מזויף ואם שמעון רצה לטעון שהיה התנאי כנ"ל ביניהם בשעת עשיית השטר עליו הראייה לגרע כחו של שטר ואם לא יביא ראייה נאמן ראובן בשבועתו לחזק השט' שהקניין נעשה כמו שמבואר בשט' והכל מה שקבלו קבלו על כל סך השטר ואף טענ' שמעון שכתוב בפנקס שמעון סך חוב שיקבל בחתימת ידו של ראובן א"כ מוכח מתוך כתיבת ידך הכתובה בפינקס שלי שעל סך שותפין קיבל נראה תשובת ראובן בזו שטען כדי לזכרון ולכווין החשבון כתבתי בפנקס שלך עדי לכוין לאחר זמן מה שיש ביד כל אחד ואחד והראיה שלפעמים נתת לי מעות בלי הקפדה לאחר קבלת המעות כתבתי בפנקס שלך ומצורף לזאת אחר גמר טעניות של כל אחד ואחד סתר שמעון טעיותיו שבתחלת הטענה טען איך שאותן לד' מאות לא שמעתי ולא ידעתי קודם המכירת שותפין ולאחר גמר הטענות דרשנו את פי שמעון איך יכול להיות אם נתרבה המקח למה לא יתרבה הזוודנוק על סך של ראובן והודה לדבריו של ראובן שלא היה נגמר המקח של שותפין עד שמכ' ראובן סך שלו אם כן טענות סותרין זה לזה והדין עם ראובן ובפרט שהוא ידוע לכל בני הקהיל' שהי' לראובן לבר סך ל"ד מאות וגם הראה לנו כתב פריץ לכן הדין עם ראובן וגם יש קצת ראייה שהדין עם ראובן כי מתחלה כשהיה ראובן תובע את שמעון בפני האב"ד ובפני בעלי בתי' סדרו קצת טענותיה' והוד' שמעון לדבריו שהפירעון של ראובן שפרע לשר היה של ראובן לבד א"כ אין לשמעון מיגו לטעון ולומר מזויף הוא וגם ידוע לבני הקהלה שהשר תפס את ראובן עד שיוצי' סך מידו מכל אלו ראיות נראה שהכל מה שטען ראובן טענותיו עיק' והכל מה שקבלו קבלו בסתם על כל חוב שטר לפי ערך חוץ מה שטען שמעון שלקח הפירעון דהיינו ל' זקוקים ליטוויש וי' זהובים אדומי' והודה ראובן לדבריו קבל על סך שותפין לבד אם ישבע בנקיטת חפץ שדעתו היה על סך שותפין ולא על מכירת סך ראובן: