תשובות מהרש״ל · חלק מ״א סימן ד׳

רק שיראו הב"ד שאין ערמה בדבר ויטילו חרם על אביה ואמה שלא השיאוה לכך ואם יש ערמה בדבר אז מוציאי' ממנה אפי' מה שיש לה כאשר פסק מהר"ם הלכה למעשה ויש ג' חילוקים בעניין המורד' בטענ' דמיאוס ובספר שלי ים של שלמה בפר' אעפ"י ס"י מ' תמצאנו אי"ה אלא שלא באה השאלה אשר לפנינו בעניין הוה אלא לעניין כפייה סוף דבר הוא פשוט מקדמאי ובתראי שאין כופין אותו להוציא כלל ואף שהרמב"ם פסק נמי שכופין לגרש מ"מ רבו החולקים והרא"ש כתב בזה הלשון בתשובה והטו"ר הביאו וז"ל ואעפ"י שהרמב"ם כתב כי אמרה מאיס עלי כופין אותו לגרש ר"ת ור"י כתבו שאין כופין אותו להוציא וראיית' ברורו' וחזקו' וכיון דאיכא פלוגתא דרבוות' למה נכניס ראשינו בין ההרים גדולים ולעשות גט מעוש' שלא כדין ולהתיר אש' איש וכל המעשה בטענ' זו מרבה ממזרים בישראל ועל להבא אני אומר אבל אם לשעבר סמכו על דברי הרמב"ם מה שעשו עשוי עכ"ל ומשמע דכלהבא לא חילק בין לכתחילה בין בדיעבד אלא כל המעשה הוא מרבה ממזרים וכן כתב הרשב"א אפולו במקומות שנהגו לדון הכל על פי הרמב"ם בין לחומרא בין לקולא אפ"ה בדין זה אין ראוי לדון כמותו אם לא שכבר נעשה המעשה במקומות הללו דמשמע הא במקומו' אחרים מחזירין ההורא' והמורה המעשה לגט הוא המרבה ממזרים ואף המ"מ כתב על דברי הרמב"ם וזה לשונו וכבר פשטה ההורא' בכל ארצותינו שלא כדברי רבינו בזה שאין כופין את האיש לגרש ולא עוד אלא שאפי' היה הדין כדבריו היה ראוי לגזור בוה משום פרוצו' ומפני קילקול הדור שלא תהיה אשה נותנת עינה באיש אחר ומפקעת עצמה מבעלה כ"ש שהם ז"ל הכריחו והוכיחו שאין כופין אות' מן הדין ע"כ וא"כ בודאי לית שום מורה שיורה עתה לכוף אותו לגט ואף אם כפהו בדברים עד שנתרצה לגט פשיט' דפשיט' שלא ישלם כתובת' אלא כדוניית' שהוא בעין כדין מורדת דפרישי' מאחר דלא ניחא ליה בגירושין כל הדברים הללו פשיט' ומאמרים רחבים בספרי הפוסקי' והמחברים ע"כ לא הארכתי בעניין כי מי שיש לו אור עיניים בספרי למודים ופקיעי ליה שבילי דתלמוד ופסקי הגאוני' לא ישגה ולא יטה ולא יאפל ואף אם ח"ו כבר שגג אחד וכפוהו לגט פשיטא שאין הגט גט ולא תנשא כלל וכלל ולא ירבו ממזרים בישראל: דברי שלמה לוריא: