הדרך הראשון שכל אותם העדיות אפילו אם היו ח"ו עדים כשרי' והוגבו כדת וכהלכ' מ"מ אין כאן דין עדי טומאה אלא עידי כיעור כמו שפסקו הגאונים הנ"ל דשמא בבגדים קאמרי ולא בקירוב בשר ורש"י פירש בסוף פ"ק דמכו' דבעינן שישכבו כדרך המנאפים בקירוב בשר ואף שרש"י בפ' השוכר את הפועלים לא כתב להדיא דבעינן שכיבה בקירוב בשר מכל מקום מאחר שכתב שם משישכבו זה על זה כדרך המנאפים ואין צריך לעדים שיראו כמכחול בשפופרת משמע זולת זה כעינן כל הראוי לתשמיש והיינו שכתב ישכבו זה על זה כדרך המנאפים ולא סגי במה שכתב ישכבו זה על זה ועוד מסתמא בעינן שכיבה הראוי להעראה כי עיקר טעמא דסגי בהכי דאמרינן מסתמא הערה בה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ק דביאה וכן הטור אחריו דאין צריך כמכחול בשפופרת אלא כשרואים אותם דבקים כדרך המנאפים הרי אלו נהרגין שבודאי הערה בה עד כאן והנה הנראה בעיני מאחר דליכא כאן אלא עידי כיעור וליכא קלא דלא פסק שהרי מוכח שאין כאן שום קול ורינון אלא מה שהעידו העדים והוציאו עליה רינון וכבר פסקו ה"ג והרי"ף והרמב"ם ור"ח ז"ל ד' עמודים יסודי עולם שאין מוציאין מן הבעל אלא בעידי טומאה ולא בעידי כיעור וכן נראה לר' בעל התוספות וכדי היו לסמוך עליהם שלא לאסור אשה על בעלה אלא שמהר"ם כתב שלא להקל כדברי השאלתות מאחר שדבריהם דברי קבלה.
תשובות מהרש״ל · חלק ל״ג סימן כ״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot Maharshal, Lublin, 1574
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהרש״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.