תשובות מהרש״ל · חלק ט״ו סימן ב׳

השאילה בעניין הפלגת עדות המעידים שחכם אחד העיד שהצואה היתה שלא יעשה ראובן דבר בלי ידיעת חבירו אהרן ורוצה לפר' שאינו תלוי כלל ברצון של ר' אהרן אלא במה שעשה לו ידוע דהיינו גילוי הדבר ולא לעכב נראה בעיני פשוט אפי' מאן דלא דריש לשון הדיוט מ"מ לישנא דמוכח ורגיל בפי כל דכל לישנא בלי ידוע המותנה בהגיון בני אדם שהוא לשון רשות והרמנא ואף אם כתוב ידיעה להוי לך מלכא לאלהך לית אנו פלחין יציל או לא יציל שהוא לשון גילוי דבר נסתר ולא לשון רשות לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ואף התם יש לפרש שהוא לשון רשות כלומר רשות המלך ינתן לנו לדבר מה שבלבינו ועוד יראה לכל בעלי הלשון עברית שכל לשון ידיעה לא תמלט מבלי תועלת או תועלת המודיע או תועלת הנודע ותועלת המודיע הוא כמו שאמרו רז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שהוא תועלת לנותן שהוא המודיע ותועלת הנודע הוא על שתי דרכים או על דרך רשות ורצון ר"ל שהעכבה תהא בידו ויכול למחות בדבר או תועלת הבאה אליו מצד ידיעת העניין הן מצד רוח והנאה שיגיע אליו בידיעתו או מצד הרחק ההיזק שיגיע אליו בהסתרו ולפי זה אף ידיע להוי לך מלכא וגו' הוא תועלת המודיע שהיו מקדשים שם שמים ולא היו סומכי' על הנס כמו שדרשו רבותינו ז"ל וכן הביאו הספר מצות וא"כ אם תהא אותו ידיע הנזכר בצואה כפשוטו לשון גילוי א"כ הוא מבלי תועלת כלל לא ליתומים ולא לאפטרופיס רבי שמואל המודיע ולא לר' אהרן הנודע לו אותן הדברים כי מה מועיל לו וליתומים הגילוי.