תשובות מהרש״ל · חלק ק״א סימן ט׳

קול צוחה שמענו מעיר. ואבן תזעק מקיר. על איש צעיר. אשר פיו לבלי חוק הפעיר. בשוט לשון ולא השעיר. חרון זדונו הסעיר. ובאיש מלחמות קנאה העיר ע"כ במר אקונן וכגורי אריות אנעיר. וקנאתי כאש תבעיר ע"כ לא אחשה עד אשר אשיב גמולו בראשו כי לפני עלת צחנתו ועלה באשו לכן מלקיות ויסורין ממנו לא ימושו. ואז כל ישראל ישמעו ויחושו. ואדברה לפני מלכים ומלותיי לא יבושו: גרסינן במסכת קידושין בפ"ק תניא הקור' לחבירו עבד יהא בנידוי ממז' סופג את הארבעי' רש' יורד עמו לחייו ובריית' זו הביאו כל המחברים לפסק הלכה ופירשו התו' דהיינו מידה כנגד מידה כלומר הוא קרא לחבירו עבד שהוא בכלל ארור כנען לכן משמתין אותו דהיינו קללת ארור כדאמרי' ארור בו נידוי בו והקורא לחבירו ממזר דמוקי ליה בלא יבא ואסור בבת ישראל ורוצה להביאו לכלל מלקות לכן הוא סופג את הארבעים כדין עובר בלאו ועל רשע יורד עמו לחייו לא פירשו מידי אכן בליקוטי' מצאתי לפי שבא לקפח מחייתו ולהפסי' פרנסתו דכתב כי ימוך אחיך והחזקת בו פרט לרשע שאינו אחיך לפיכך יורד עמו לחייו וא"כ מאחר שהכל תלוי במידה כנגד מידה א"כ כל הוצאת ש"ר שמוציאין על חבירו שהוא עובר בלאו הוא בכלל מלקות בין קורא ממ"ר או פסול לבוא בקהל או בועל עריות או מחלל שבתות וימים טובים גנב וגזלן מלוה בריבית בכולן סופג ארבעי' שהרי רצה להביאו לכלל מלקות ולא תימא דוקא ממזר דחמור שהוא ג"כ פסול לבא בקהל לעולם ע"כ החמירו עליו במדה אשר מדד אבל לא בשאר ש"ר זה אינו דהא אם קראו עבד יהא בנידוי דחמור ממלקות כמו שפי' רש"י אעפ"י שהעבד יש לו היתר לבוא בקהל בשיחרור מה שאין כן בממזר אלא כיוונו חכמים דבריהם שהכל תלוי במידה כנגד מידה וכן פסקו בתשובות הגאונים אשר לפנינו עוד כתוב בתשובות שאם קרא לשני אחים ממזרים שחייב מלקות על כל אחד ואחד ואף א"ת שאם קרא לחבירו ממזר בן ממזר שאין חייב אלא אחת שש"ר אחת הוא שהרי אם אביו ממזר הוא נמי ממזר מה שאין כן בשני אחים שיכול להיות שכל אחד הו' ממזר ח"ו והשני הוא כשר וא"כ זה שקרא לחבירו נאדלי"ר גרוע יותר מאלו קראו ממזר בן ממזר שקרא לכל משפחתו והמצורפי' אליהם בשם הכינוי כאלו הן ממזרים נולדו מפסול ערוה וליכא לתרץ דיבוריה שלא היה לו דעת על פסול משפחה אלא כלומר איש חד ורמאי ובעל ריב וכבר היה בא מעשה לפני באחד שבא לתרץ דבריו בכה"ג וכלל במי' אדירי' העלה חרס בידו כי כבר נפתח ונסתם בגדולים שלא לתרץ דבוריה בעניין ש"ר ואעתיק לך מה שכתבתי בחיבורי הגדול נמצא כתוב בשם רבינו ברוך מצוירך הקור' לחבירו בן הזונ' יכול לומ' כמו רחב הזונה קאמינא ר"ל אכנסאות ע"כ וכן השיב ר' אביגדור כ"ץ שיכול לומר בן פונדק קאמינ' ודבריה' זרים בעיני מאח' שכל הני דברי' אין עליה' שום דין רק בוש' דברי' הוא וא"כ צריך אתה לדון עליו לפי משמעות לשון בני אדם ואיך משמעות לשון באותו מקום ולפי זה יהיה הבושת דהא עיקר הבושת אינו תלוי במחשבתו אלא במה שביישו ברבים ונמצא מתבייש בפניהם ולכן פסק הרמב"ם בפ"ה מחובל כשהאחד מבייש חבירו בינו לבין עצמו והודה אח"כ מעצמו בפני ב"ד חייב דבהודאתו שהוד' בפני רבי' בא הביוש והוה כאלו עכשיו ביישו בהודאתו אלמא דבה' תליא לפי משמעות אנשים אשר היו אצל הביוש וא"כ מה מועילו שוב הדברים מאחר שאותו לשון שגור בפי הבריות על ש"ר את"ל הוא כיון על פונדק ס"ס ביישו שאמר ברבי' לשון שמובן להן לש"ר ואין זה כביישו שלא במתכוון דבוודאי מתכיון הוא שהרי ידע שהבריו' לא יבינו אלא כפשיטו ולא כישובו ע"כ לא אזלינן בתר שינויא לישב דבריו להקל עליו ובפרט מאחר שבא מחמ' מריבה וקטטה א"כ מסתמ' להקניט ולהבעי' כיון וסמכינן אאומדנ' שהרי התקינו חכמים שהנחבל נשבע ונוטל נגד דין תורה משום דאוקמינן אחזקה שהוא חבל בו ק"ו בנדון זה לאוקמי אחזקה שע"ד גנאי כיון ועוד תדע דהא מהר"ם פסק דין קנס ומלקיו' על מי שקרא לאשת חבירו נפקת ברא והא יכול לתרוצי דבריו יוצאת לחוץ קאמינ' ואחת ששורש ומקור הלשון כך הוא מ"מ מאחר שלשונו מובן אחר הלשון בני אדם לזנות לא ימלט מן הדין ק"ו בנדון זה וא"כ היכא שאחד קרא לחבירו בן הזונה אפילו טען ואמר שהיתה זונה פנויה מ"מ מאחר שהזכירו בן הזונה ולא אמר אמך זונה היא אלא בלשון בני אדם שאתה בן זונה ולא בן אביך וא"כ הוה כמו שקרא אותו ממזר ואפילו את"ל אזונה בעלמא כיון בדבריו ס"ס ארבעים בכתפיה דסתם זונה היא הנבעלת בעילת בעל או מופקרת והיינו ש"ר וכן מצאתי בתשובה ספר מצות שכתבו בשם ה"ג הקורא לחבירו בן הזונה סופג מ' ולכן פסק מהר"ם בהאי פירק' על אחד שקרא לאשת חבירו נפקת ברא שאם היו עדי' בדבר היה ראוי לקונסו או בממון או במלקות אע"פ דנפק ברא הוא התרגום של הכזונה יעש' את אחותינו והתם דינה פנויה היתה אלמא דלשון נפק ברא כמו זונה פנויה ואפ"ה ארבעים בכתפיה וי"א שאני התם לפי שהמעשה שהשיב מהר"ם היה על שאלה בכה"ג שאחד אמר לחבירו מה לך להתיחד עם נפק' ברא כמו זוגתך וא"כ ע"כ על אשת איש קאמר שאסורה לו משום ונטמאה מ"ה לא יכול נמי לתרץ דיבוריה דיוצאת לחוץ קאמר דהא ק"ל למה אתה מיחד כו' וטעות הוא בידם מדהשיב מהר"ם וז"ל נ"ל על דברי קנטורי' כו' אם יש עדי' בדבר שקרא אות' נפק' ברא היה ראוי לקהל לקונסו או בממון או במלקו' כו' אלמא דמה"רם לא חלק דבריו אלא הא לחוד שקרא נפק' ברא ואם כדבריהם היה לו להשיב א"כ הוא שאמר לו מה לך להתיחד עם נפקא ברא כמו זוגתך אלא סתמא כתב אם קרא אות' נפק' ברא ש"מ דלא יכול לתרץ לדיבוריה לכן אפי' קאמ' זונה סתם יסבול הדין כדפירישי' ועיקר שאנו הולכים אחר משמעו' הלשון וא"כ עכשיו היכ' נקרא אדם לחבירו עבד אינו בנידוי כי הרגל הלשון הוא כלומ' שהוא שפל עבד נרצע לאחרים דהיינו שתולה בדעת אחרים ומצפה עליהם בפרט האידנא שאין עבדי כנענים מצויים בינינו וה"ה אם קרא לאשה שפחה לית עליו דין מהאי טעמ' אבל אם קרא אותו כנעני אז פי' להדי פסול עבדות וא"כ אפי' בזמן הזה בנידוי ויש כותבי' בשם תו דוקא שקראו בלשון הקדש ממזר אבל בלשון לעז כגון הור"ן זו"ן לא דאין ממזר אלא מא"א ע"כ ואינו נראה לא מבעיא היכא דקראו בן הזונה דארבעים בכתפי' דאין לשון זונה אלא הנבעלת באיסור כדפי' אלא אפילו אם קראו בלעז הור"ן ז"ון דפטרינן ממלקו' היינו היכא שכבר מת אביו ואינו בנמצ' ויכול להיות דכיון לזה שאמו הולידה מפנוייה אבל היכ' שידוע שיש לו אב או אמו הולידה תחת בעלה א"כ ע"כ לא כיון אלא לממזר וסופג את הארבעי' והיכ' שיצא קול על אשה שזנתה במקום אחד ששמה פוריא או טבריא וקרא אח"כ לזה האשה פוריא או טבריא ואמר לא כוונתי לזה החרוף נרא' מאחר שיצא כבר קול עליה שהיא נחשדת באותו מקום א"כ הוה כאלו אמר לה להדיא דהא עיקר הטעם מחמת ביוש הוא וכבר נתלבנה ונתבייש' ברבי' לכן נ"ל כל זה וכה"ג אם אנשי' שהיו אצל המריב' כולם מרגישים שכיון להוציא ש"ר צריך לסבול הדין ואפי' אם אמר לה רק אני לא עשיתי זאת המעש' והזכיר לה המעשה שהיא נחשדת בה וא"כ אזיל סומקא ואתי חיורא והוה כשאר הונאות ש"ר כי מכלל לאו אתה שומע הן וצריך לסבול כל הדין הנ"ל ולא יוכל לתרץ לתרץ לעצמו שלא כיון לשר מאחר שזה חשוד בדבר וכן מצאתי כתוב על שם מהר"ם ובשם מהר"ר מנחם מ"ץ ע"כ עוד אעתיק מה שמצאתי בתשובות והוא ג"כ בחיבורי הגדול וז"ל משפחה שיצא עליה קול ממזרת שאח נשא את אחותו שלא הכיר בה והיא ג"כ לא היכרה אותו שהיה קטן כשהלך ממנה ונעשה לו אח"כ חתימת זקן והיא ג"כ נתגרשה למקום אחר ואח"כ נזדמנו יחד למקום אחד ונשאה ובסוף הימים ראתה לו אחותו שומא אחת על הדד שהיה לו מבטן אמו ונתבהלה ונפל לבה בזוכרה שאחיה קטן היה לו ג"כ כעין שומא על הדד וחקרה ודרשה עד שנודע להם שהוא אחיה והיא אחותו וצעקו במר נפש שהיה להם כמה בנים באיסור וברחו זה מזו זהו הקול שיצא על המשפחה שהם מאות' הבנים שנולדו באיסור ממזרת וקוראים לאותה המשפחה שומה על שם אותו המעשה ואות' המשפחה צווחה כי כרוכיא שהם טהורים וכשרים ולא כך היה המעשה אלא נודע להם מיד קודם שהוליד ממנה שום זרע רק שאחר כך נשא האח אשה אחרת והיא לקחה בעל והם מאותם בנים וכולן נקראו על שם המעש' וי"א אמת שהוליד ממזר אבל מ"מ אחר שנתפרדו הוליד' בני' ובנות לרוב והם מאות' משפחה וי"א כל המעשה היה שקר רק שהיה רוצה לישא אותה וקודם נישואין הכירו זו את זה באותו סימן והנה אות המשפחה נשתרשה ונתרבתה ונפרצה לרוב ואם כן מי שקרא לאחד מאות' משפחה באותו כינוי שומא אע"פ שלא א"ל ממזר להדיא הוי כאלו א"ל ממזר ויסבול הדין במלקות ובפיוסים כדלעיל ע"כ מכל הוכחות דלעיל מוכח להדיא דלא יבול לתרן דיבוריה וא"ב דומה כאלו אמר להדיא אתה מאותה משפחה שכולן נקראו באותו כינוי לפסול ממזרת ולא די לו בזה אלא הוסיף רשעה על רשעתו ואמר שהוא רוצה לברר ג"כ שנה באיוולתו ראה כמה מלקיות נתחייב אותו המחרף והנה שיעור פדיית המלקות נמצא כתוב בתשובה בשם גדולים שיכולים המחוייבים לפדות המלקות בח' זהו' ריי"נוס ומנהג עוקר הלכה ואפילו בע"כ של המתבייש בפרט מאחר דהמלקות מדרבנן ואות' הקצבה יתנו למתבייש והנה לפעמי' רגילי' המתביישי' ליתן אותו הקנס לצדקה ולקופה והרשות בידם וחלוקים עלי חבירי ואומרים שמצאו בתשובה מ' זהו' כמספר מ' יכנו ואמרתי להם טעות הוא ומזה בא הטעות כי מצאו כתוב בעסק אחד שמנים טאליר והיה העניין שתי ש"ר היה כי שמנים היה כתוב והכונה היה על ש"ר אחת וממילא על שתי ש"ר ט"ז זהובים ואפ"ה מי יכול למנות כמה מלקיות שיגיעו על ראש המחרף ויעלה לסך גדול אלא שדעתי קצת להקל בממונו מאח' שלא הזכיר להדי' שם ממזרות שלא יפדה אלא מלקות אחד אכן מאח' ששנה באיוולתו ורצה לברר ופגע בכבוד שוכני עפר שצריך להוסיף עליו כאשר אכתו' לקמן א"כ ג"כ דעתי מסכמת לחבירי החולקי' עלי ובפרט עמיתי ה"ה מהררי"ץ שפסק כך מימי' קדמוני' ועח' בקרוב ג"כ פסק בעד כל מכה זהוב ועתה אעתיק לך מחיבורי פסק דין מפוגע שוכני עפר וז"ל מי שפוגם בכבוד שוכני עפר אפי' לא אמר לו בהדיא אמך עשתה כך וכך אלא קראו בן ממזרת ואמו מתה או קראו ממזר בן ממזר או אפילו בן ממזר לבד ואביו מת וכל כה"ג אין לו דין בזה המחילה ופיוס הנ"ל אלא יקבץ מניין בני ברית אנשים חשובים וילך על קברו יחף כן נמצא כתוב אפי' אם הוא בתוך ג' פרסאות ויבקש מחילה מלה במלה על קברו כנ"ל ויש פוסקין שאין צריך לילך על קברו וכן מצאתי כתוב וז"ל אם מביישין את האדם אחר מותו א"צ לילך על קברו ולבקש ממנו אלא במקום שמביישין אותו וראייה מפ"ב דיומא דאמ' רב נחמן בר יצחק ואימא כבן שנה מלוכלך בטיט ובצואה אחוי ליה סיוטא בחלמא למחר אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל ולא מצינו שהלך רב נחמן על קברו של שאול וכן פסק מה"ר יחיאל ז"ל ע"כ בפסקי מרדכי קצר ורחוק הוא בעיני דא"כ לדבריו לא צריך שום תשובה ותעניות ומלקיות רק די במה שאמר נעניתי כו' ומהר"ם החמיר בפוגע בכבוד שוכני עפר יותר מאלו חיים וכן נכון כאשר כתבתי לעיל ועוד הלא נדון דידן אין דומה כלל למעשה דיומא חדא דהתם קרא קדריש ותורה היא וללמוד היה צריך ולא דרך ש"ר סיפר וגם קצת הסברא הייתה נותנת שלא האריך במלכותו ולא קיבל ה' תפילתו וע"פ סברתו אמר כדברים אלו וכן החכמים שבקשו למנות שלמה ע"ה אף שטעות היה בידם מ"מ לבם היה נוטה לזה ולא השגיחו בדיוקנו של דוד ובכמה ניסים עד שחזרו במופת ובידיעה שלימה ק"ו בנדון זה ועוד הלא בלשון דילמ' אמ' דלעיל מיני' דריש רב הונ' שאול בן שנה במלכו מה בן שנה בלא חטא אף שאול בלא חטא מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימ' כבן שנה כו' כלומ' אין לך הכרח מפסוק ועל מה שהראו לו מן השמים סיוטא בחלמא משום כבודו של שאול והוא ג"כ אומר נעניתי כו' משום כבודו להראות לתלמידים שהיה צדיק גמור אבל מי שמוציא ש"ר להדיא פשיטא שצריך להחמיר ולהחמיר ואם הוא רחוק יותר מג' פרסאות די לא בזה שהוא שולח שליח על אותו הקבר ושם יקבץ השליח מניין ויאמר הנני שלוחו של פלוני מודה ברבים איך שהמשלחני מבקש ה' אלהי ישראל כו' כנ"ל וכן מצאתי בתשובו' וג"כ נמצא כתוב שאסור לבן למחול על כבוד אבותיו ולהעביר על מידותיו א"ל במילת' דיליה ולא במילת' דאבוה ואמיה כמו שמסקינן בפ"ק דקידושין הכא תורה דיליה בתמיה פי' רש"י מאחר שהכבוד תולה בתורה אינו יכול למחול כלל ומ"מ אם עמד בדין עם א' מהבנים א"נ לעמוד יותר עם שאר אחים ואם זה הפלוני הפוגם בכבוד שוכני עפר חוזר לאורו בפעם שנית צריך להחמיר עליו לפי ראות עיני הדיין בפיוסים יותר מבפעם הראשון וישב במקום האבילים ז' ימים או יותר או ילבש שחורים ע"כ ונראה דוקא בכה"ג שמגיע לכבוד אביו ואמו לבד אבל בשמץ שמגיע לכל המשפחה וכמה משפחות תלוים בהן ונתחתנו בהן כמה גדולי הארץ אשר מנוחת כבוד ויצא שמם בעול' פשוט בעיני שצריך בעצמו לילך יחף ולבקש מחילה מכבוד שוכבי עפר דהיינו פה ק"ק אלבוב אשר שם אביו ואמו ועיקר משפחתו וכדי לו בזה שמן הראוי היה לו לילך לבקש בכל מקו' אשר מנוחת כבוד כאשר היה מן הראוי אלא שאין כח בידינו להעמיד לכל דבר על בוריו ודומה לזה כתב הרמב"ם בע"א ועכשיו עבר את שאילת' על האי' אליקי' המחר' שקר' לר' ראובן נאדליר ושנה בחטא ואמר בשרבוב לשונו הרע שרוצ' לברר עליו דומ' למרגלי' שרצו לברר ולאח' את דיבתם רעה ע"כ משפטו חרוץ להלקותו בבית הכנס' ביום הכניס' הראשונ' ויקר' עליו והפלא ה' את מכותיו זכר למלקות דאורייתא ואח"כ יכריזו עליו שנלקה ע"י ב"ד שפסקו עליו על מה שהוציא ש"ר ואם יבקש לפדות המלקות יתן ל"ט זהובי' ליד כמ"ר ראובן דהיינו פדיון מספר המכות ויבקש מחילה בלשון הזה שמעו רבותיי כי חטאתי לה' אלהי ולכמ"ר ראובן שפשעתי וסרחתי נגדו כי כל אותן הדברי' שדברתי על ר' ראובן הם שקר וכזב ומרוב כעסי דברתי כדי להכעיסו ע"כ אני מבקש סליחה ומחיל' וכפרה מה' אלהי ישראל ואח"כ מפלוני שימחול לי על כל מה שפשעתי נגדו ודיו ואף שלכאור' היה ראוי להקדים האדם הנמחל לה דאי אתה מקדים ה' הוה מחזי כתפילת שוא לפי שכל עבירות שבין אדם למקו' הק"בה מוחל חוץ ממה שבין אדם לחבירו אלא א"כ כבר בקש מחילה ופיוס מחבירו א"כ משום זה היה ראוי להפך נוסח המחילה ולומ' חטאתי לפלוני ולה' אלהי ישראל כו' ע"כ מבקש אני מחילה מפלוני ומה' אלהי ישראל כו' אבל מ"מ בכל הנוסחות שראיתי בסיפרי הפוסקים לא מצאתי אלא כמו שכתבתי ואין זה בתפילתו שוא מאח' שאין זה המחילה תלוי הכל בדעת הנמחל דהא כשהעמיד עליו ג' שורות בני אדם ואינו מוחל לו שזהו פשוט שכבר יצא אפי' ידי שמים אלמא כשעש' המבייש לפי דינו המושל עליו יצא היכא שמבין עצמו לכך לבקש את חבירו לפייסו מיד הקב"ה מוחל לו אפי' אי חבירו לא מחל לו ועוד נוכל לומר דלב' ב"ד יודע בכל בר ישראל מוזהר על זה שיזכור להק"בה וימחול על כבודו ותולה הכל' בהקב"ה שאם בקב"ה ימחול לו ק"ו אני עבד משועב' לה"י איך לא אמחול ומה אין לשנו נוסח המחילה כלל בא וראה מנבוכד נצר שהיה עולה לגדולה בעבור שהיה מוחה מלהקדים חזקיה מלך ישראל להק"בה כדאית' בחגיגה וא"כ איך ח"ו נוכל להקדי' חול לקודש ואם זה האליקים המחרף יוסיף מילות זרות במחילתו כאש' יש רשעי' שמוסיפי' חטא על פשע בנוסח המחילה ע"כ תהא המחיל' על פי הש"ץ מילה כמיל' כאש' כתבתי ואח"כ תוך ז' ימים למחילתו יבא לכאן ויקח עשרה אנשים חשובים עמו מחשובי העיר לא אנשים פוחזים ויהיה הש"ץ והשמש עמהם בחשבון המניין וילך עמהם לבי' הקברו' וכשיגיע לפתח בית הקברות ילך המחרף לבדו יחף עם בני הברית אשר אתו וילך על קברי אבותיו ויבקש ממנו מחילה בלשון הזה שמעו רבותיי כי חטאתי לה' אלהי ישראל ולר' ראובן שפשעתי וסרחתי כנגדו הרבה פעמי' כי כל אותן הדברי' שדברתי על ר' ראובן הם שקר וכזב ומרוב שיחי וכעסי דברתי ובדיתי שקרים ודברתי כדי להכעיסו ע"כ אני מבקש מחילה וסליחה וכפרה מה' אלהי ישראל וא"חכ מר' ראובן שימחול לי על כל מה שפשעתי כנגדו ודיו: דברי שלמה לורי"א: