תשובות מהרש״ל · חלק ק״א סימן ט״ו

גרסינן בפ' המגרש בעולה אין חוששין לה נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה וכו' ופירש בקונטריס בעולה יצא על בתולה בעיר קול בעולה אין חוששין לה לאוסרה לכהן גדול דדילמא פריצותא בעלמ' חזו לה דהא דמתניתין חיישינן לקנא היינו כדאמרינן לקמן שיהא נירות דולקות כו' שהדברים ניכרים נשואה אין חוששין לה פיר' בקונטריס נשואה יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויה אין חוששין לה דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית ארוסה אין חוששין לה שלא לפלוני חוששין לה וכו' ופי' בקונ' ארוסה יצא עליה קול שהיא ארוסה זה ימים שלא לפלוני יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפלוני אלא נתקדשה סתם אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה ופי' בקונ' בעיר אחרת יצא כאן קול פלונית מתקדשת היום במקום פלוני: ומסיק בגמרא אמר עולא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהא צרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פלונית מתקדשת היום מתקדשת ודילמא לא אקדשה אימא פלונית נתקדשה היום וכן תני לוי לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהא נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית מתקדשת היום מתקדשת ודילמא לא אקדש' אמר רב פפא אימא פלונית נתקדשה היום ועוד מסיק אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים אמרו דבר זהו קול לא אמרו דכר זהו אמתלא לא אמרו והא לא אמרו ולא כלום לאפוקי דרב בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים קמ"ל לא חמרו הוא דהויא אמתלא ועוד מסיק אמר רבי אבא אמר רב הונא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני ובודקין והולכין עד שמגעין לדבר הברור דבר הברור עדות מעליותא הוא אלא כי אתא רב שמואל בר יהודא אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים ע"כ הסוגי' וכתב הרא"ש מלשון תו' לא פליג רב אהני דאמ' לעיל נירו' דולקות ומטות מוצעות דשני עניינים הם ותרווייהו משיבי קול זה או זה ועוד קול דלעיל שייך בקידושין דווקא וקלא דהכא שייך אף בגירושין ומיירי בתרי דשמע' מתרי בכגון ראובן ושמעון מלוי ויהודא אבל חד מחד ותרי מחד לא תדע מדפריך עדות מעליות' הוא ומסיק והלכו להם למדינ' הים משמע דאיירי בתרי ועוד מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי כשרים ע"כ א"כ משמ' מדבריו היכא דליכא קלא בתרי לא חיישינן כלל וכן נטין דברי רשב"א שכתב בתשובה אם יאמרו שנים שמענו מפלוני ופלוני או אפי' ע"א אמר אני שמעתי מראובן ועד שני יאומר וכן שמעתי אני משמעון חוששין לזה ואין מבטלין הקול הא לאו הכי אין חוששי' ואפי' אמ' אובן אני שמעתי משמעון ושמעון זה יאמר אני שמעתי מלוי ולוי אומר אני שמעתי מיהודא ואפילו אלף כיוצא בזה אין כאן אלא ע"א ע"כ ואם כן בנדון שלפנינו אחר החקירה והדרישה לא היה יוצא הקול כי אם מפי עד אחד שאמר ג"כ בשם א' ואע"פ ששני שמעו מפי הראשון תכלית הוצאת הקול ממי בא המקור לא היה אלא מפי עד אחד אפי' לדברי הרמ"ה שכתב דלא בעינן תרי אפי' תרי ה"מ דווקא באחד ששמע מפי שני' דמקור הקול הוי בתרי אבל שני' ששמעו מפי אחד כ"ע מודי' דלא הוי קול כדאמ' להדי' והלכו למדינ' הים ואף את"ל בי"ג הוי קול ה"מ שה"ך למדינ' הים שלא נוכל לברר הדבר אבל היכא שהאחרון שאומר עליו הראשון שממנו שמע עומד וצווח לא היה דבר מעולם פשיטא שאין כאן קול ולרווחא דמילתא אומר אני שאפילו יבא אחד מן המורים לחלוק ויאמר מאחר שעומד זה בדיבורו ואומר ששמע ממנו להדיא איך שנתקדשה וליחוש לחומרא להצריכה גט חלילה להחמיר ולאסרה לכהונה בכדי כי זה האחרון אומר הקול ושוברו עמו כי כך כתב לי אחר חקירה ודרישה בשאילת חרם ושבועה שכך היה המעשה הנה אדוני היגיעני מכתב מכ"ת מה שכתבת לי מחמת הוצאת הקול אם יש ממש בדבר אל אלהים ה' יודע שלא ידעתי ולא שמעתי שום דבר מענין הקול ההוא ומעולם לא עלתה על לבי אמנם אדוני פלוני הוציא הקול ההו' וחלילה לי אדוני להעלים עיני מדבר כזה אם הייתי יודע שום דבר מעניין הזה וכ"ש לאדוני הייתי מגלה האמת אמנם דברתי לאותו פלוני שהוגבה לפני עדות ע"י הבחורי' מחמת מלשינות שעש' אבי הבתולה כאשר יש עדו' בידי והמסיר לאבד בפני השר ויש לו לברר לפני האב"ד ויהיה לו שירדה גדול' לפני האב"ד והוא בדה מלבו ואמ' בוודאי זה הטירדות היה מעניין קידושין אבל כל ימי לא זכרתי נגד אותו הפלוני שהוציא הקול עניין קידושין ואף שמסקינן התם א"ל אביי לרב יוסף מבטלינן קלא או לא מבטלינן קלא פי' רש"י בל"א כגון שחזרו אותן פלוני ופלוני ממדינ' הים ואמרו לא היו דברי' מעולם מבטלינן או לא מבטלינן ופירשו התו' שוה הפירוש עיקר ומסיק א"ל מדאמ' רב חסדא עד שישמעו מפי הכשרים ש"ע מבטלינן קלא א"ל אתרוותא נינהו נינהו בסורא מבט"י קלא בנהרדעי לא מבטלי קלא אם כן לפי זה קצת היה לחוש ולהצריכה גט ושלא לבטל הקול בכדי אכן מהר"ם כת' להדיא דמבטלי קלא וז"ל הרא"ש פסק רבינו מאיר ז"ל בתשובה דמבטלינן קלא דסורא אתריה דרב ונהרדעא אתר דשמואל והילכתא כרב באיסורי ואע"ג דרב ששת דהילכתא נמי כוותיה באיסורי אמר אפי' מפי נשים ומינה דייקינן דס"ל דלא מבטלי' קלא ומההיא מסיק דאתרוותא נינהו נראה דרב ששת מנהרדעא הוי ושם נהגו כשמואל תדע דבפ' בני העיר קאמר אבוה דשמואל הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא וכו' עד רב ששת יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדע הלכך אין להביא ראייה מרב ששת דעבד באתריה דשמואל כשמואל כן מוכח גבי מבוי עקום דהוה בנהרדעא והטילו עליו חומרא דרב וחומררא דשמואל ומוכח מיניה דהלכה כרב מדעשו בנהרדעא ברב אבל ממה שעשו כשמואל כנהרדעא לא מייתי ראייה דהלכה כשמואל משום דאתריה דשמואל הוה ועוד דמיחש לקלא חששא דרבנן היא ובשל סופרי' הלך אחר המיקל ועוד דבירושלמי משמ' דר' יוחנן סבר דמבטלינן קלא דאמר נבדק השם ונמצא מפי נשים ומפי פסולין בטל השם ע"כ אכן הרא"ש כת אח"כ וז"ל וראיתי בפי' רבינו חננאל שבת אתרתוותא נינהו בסורא מיקרי ואמרי הילכך מבטלינן קלא בנהרדעא לא מקרי ואמרי הילכך לא מבטלינן קלא בנהרדעא משמע שאינה מחלוקת של אמוראי אלא בחילוק המקומות הדבר תלוי יש מקום שבקל מוציאין קול ושם מבטלין ובמקום שאין מוציאין קול בקל מסתמא אם יצא קול יש בו ממש ואין מבטלין אותו ע"כ ולפי זה אין אנו מדעי' מנהג מקומות ויש להחמיר וכת' עוד ולפום צורתא דשמעת דפליג בביטול קול מיירי בקול שיצא בלי שובר ואמתלא ונתחזק בבית דין ושוב נתברר לבית דין ע"י אותם שהוציאו הקול שהוא שקר ואין בדבר אלא חשד ורינון שריננו על ב"ד שמתירין אשת איש כי ההיא דלקמן דשלחו מבי רב לשמואל דקאמר עלה אי דמגליא מילתא דק רוסי קמא לאו קידושי נינהו מבטלי' קלא ע"כ גם מזו ירא' לחלק ולומר דווק' כה"ג הוא דמבטלינן קלא אבל היכא שחוזרין ואומרים להד"ם ומכחישין לאותו שהוציא קול והוא עומד בדיבורו אפשר כה"ג לא מבטל כן קלא והר"ן נמי כת' להחמיר דלא מבטלינן קלא כה"ג שכתוז"ל גרסינן בגמרא מבטלינן קלא או לא מבטלינן קלא כלומר חזרו פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו להד"ם מבטלינן קלא או לא מבטלינן ומסקינן אתרוותא נינהו בסורא מבטלינן קלא בנהרדע' לא מבטלינן קלא והכי מוכח האי פירושא לקמן בגמ' דאמ' אילימ' דאי מיגלי מילת' דקדושי קמא לאו קידושי מעלי נינהו מבטלינן קלא והא נהרדע' אתריה דשמואל הוה ובנהרדע' לא מבטלנין קלא אלמא פרושא דמבטלינן קלא כדכתבינא ונראה שעכשיו בסתם מקומות אין מבטלינן את הקול בשום מקום אפי' בכעניין זה ולפי' לא כתבה הרי"ף ז"ל בהלכותיו ע"כ אכן יש לחלק דווקא באח' ששחט מפי שנים דכה"ג הוי קלא אבל בנדון זה שאחד הוציא איך ששמע מפי אחד לא הוי קלא לכתחילה ואף שאמר ששמע מפי חכם של אותו העיר שא"ל איך שיש עדות בדבר והוגבה ב"ד על כך דהוי יותר מתרי מ"מ אותו פלוני לא שמע מפי ב"ד שאותו חכם חל כך והוא חוזר ואומר להד"ם א"כ איתחזק ההוא קלא מפי שנים ועוד אומר דאפי' אי הוי שנים בעדות זו וכגו' שאמר אותו פלוני שמעתי משנים ואות' שני' אמרו לה"דם דלית כאן בית מיחוש דלא אמרינן לא מבטלינן קלא אלא גבי הלכו למדינת הים דאיתחזק קלא בבית דינ' ושוב חזרו ממדינ' הים ואמרו להד"ם כה"ג לא מבטלינן הקול שכבר נתחזק אבל היכא שלא נתחזק הקול כלל כגון בנדון זה שאמר אותו פלוני שמעתי מפי חכם פלוני והוא קרוב אצלינו הוי מלתא דעביד' לגלוי ולא נתאמת הדבר אצלינו עד אחר החקירה והדרישה ומאח' שחזרו מדבריה' ואמרו להד"ם לית כאן בית מיחוש להחמיר ולהצריכה גט וכ"ש האי קלא שנותני' סיבה איך יצא הקול ואותו האיש טעה בדמיונו כמה שגיזם עליו אותו חכם ע"ד ב"ד והוא סבר שעיקר הגיזו' ההוא מן הב"ד הוא מעניין קדושין ע"כ אומר אני ברבי' שהבתולה ההיא אין עליה שום דררא דאישות ומותר' בלא גט אפי' לכ"ג כך נראה בדעתי לפי העדיות אשר הוגבו לפני ולפי העניין אשר ידוע לי ומי שיוציא קול עוד לומר זכר בעניין קדושין ישתרבב לשונו עד טיבורו וילכד ברשת חרמו וכל ישראל ישמעו ויראו: