תשובות מהרש״ל · חלק ק׳ סימן ג׳

תשובה מה שהזכרת בשאלה הכלים של ישראל אין לחוש כלל דק"ל כב"ה דלית להו שביתת כלים אפי' במידי דעביד מעשה כ"א בריחיי' משום השמעת קול ומה שאסרו שאר דברים אפי' בקבולת אסור היינו בניין בית וכל דבר שהוא במחובר מה שאין כן בתלוש דכל קבולת דתלוש שרי דגוי אדעתיה דנפשיה קעביד כ"ש היכא דמוכח כי הכא שהרי ביום א שהוא אד שלו אינו עושה אות' מלאכה ופוסק הרי נרא' דאדעתי' דנפשיה קעביד ומה שרצית לחלק בין היכא שיכול להשלים המלאכה ליום אחר כו' הוא מדברי המרדכי כו' שכתב כה"ג וז"ל ואת"ל שיש לחלק כו' בין הנך שאין ישראל קובע מלאכתו לגוי לעשות רק בשבת ובנדון זה שקוב' לו ליטול המכס בשבת מ"מ נראה להביא ראייה להתיר מדתניא פרק מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי דמשו' פסידא שרו ליה רבנן דאי לא שרו ליה אתי לאתויי ארבע אמות בר"ה ה"נ ל"ש וכ"ש להציל מידם דאי לא שרו ליה יפסיד כל חובו בדיחוי כל שהוא ולפי זה שדמיתי זה למכס א"כ אין לך היתר בנדון זה דמי יימר שחשוב הכא פסידא גמור אלא מניע' ריוח הוא במה שאינו עושה היום אלא כשיש להרויח בו מה שאין כן במכס שמפסיד שכבר נתחייבו לו ועוד שמירת המכס אינו שוכרו למלאכה אלא לקבל המעות ואם היה פקח שאפשר לזכור כל הדברים לא היה צריך לכותבן מה שאין כן בביטול המלח שאינו שוכרו אלא למלאכה גמורה אכן אומ' אני שא"צ לטעמ' דפסידא דהא כל קבולת שרי אפי' במלאכ' ממש אלא דגבי מכס אינו דומ' קבולת ממש אלא שיתן לו ממאה זהובי כך וכך וזה אינו קבולת ממש למלאכה ואדרבה מזכיר לו סכום מעות שדומה יותר לאיסור ועוד מאחר שידוע שאינו משכיר לו אלא לשבת שהרי כל ימי השבוע הוא בעצמו מקבל המכס א"כ מוכח דאדעתא דישראל קעבי' מה שאין כן בבישול המלח וגם אין לדמות לתנור של ישראל משום דנקראת על שמו מה שאין כן באותן כלים ומ"ה שריא פי' בתוך התחו' העי' של בעל הכלי' אבל הית' של חוץ לתחום של בעל הכלי' והוא בתוך התחו' של הישראלי' אחרים אלא שהם מדעי' תוכן העניין לא נראה להתיר כלל דלא שרו רבנן אלא דלא מקרבא מתא להתם אבל מקרבא באיסור' קיימא ולא חלקו חכמי' באיסור ועוד איכא למיחש דילמא מיקלעו אורחים להת' דלא ידעו ודומה לזה מצאתי בתשוב' גם מה שתלית ההיתר בשכרו לחודש או לשנה לא בא לנדון זו דשנה או חדש שייך בעניין שלא יהא כנוטל שכר שבת ולגבי ישראל אבל בנדון זה אין לך היתר אלא בעניין קבולת ושני דברים הן אם יש לך לב להבין: