תשובות מהרש״ל · חלק א׳ סימן ד׳

תשובה יראה שהדין עם האחין דנהי שהאחין שחלקו וחלוקים בעיסת' יש להן חזקה זה על זה היינו בדבר שיש בו כדי חלוקה אבל האי מקום בבית הכנסת שאין בו כדי חלוק לכל אחד אלא למכור אותה בדמים א"כ הסברא נותנת שמשום כבוד אביהם לא הניחו למכור בפרט שלא ירשו דבר מסויים מאביהם אלא מקום זו וא"כ מאחר שהם לא דרו לשם הניחו לאותו אח שדר שם לישב עליה מכח זה לא נהנה וזה לא חסר ומצינו בתלמוד כל מידי שאין בו דרך למחות לא מהני חזקה כגון ההקדשות ודומיהן הנה ברור כשמש שאין דרך לעשות מחאה באחיו כנדון זה משום כבוד אביהם ומ"מ לא מלתי לבי לבנות יסוד על זה מאחר שאינו מבורר להדיא בתלמוד אכן במלתא אחריתא אבא לברר שאין ממש בדברי האשה המגורשת דמאיזה טעם באת לזכות באות' מקום דמשו' שישב בעלה ג' שנים והוי חזקה הלא מסקנא רוב הצרפתי' שאין מהני חזקה בלא טענה והכא בעלה אחיהם אדרבה מודה ומעיד שלא היה לו חזקה בה ונהי דאמרי' בעלמא כל מה שנמצא תחת יד בעל חוב דתו לא מהימן לומר אינה שלי כדי לחוב לב"ח אלא גובה בשלו הכי השתא בשלמא אם חזקה מהני בלא טענה א"כ הוי האי מקום חשוב כשלו ואפשר דתו לא הוי נאמן לומר שאינ' שלו כדי לחוב לאשתו אכל הכא דבעינן טענה וכל זמן שלא טען מכרת לי או מחלת לי ולא נשמרתי בשטרי הוי כלא החזיק בה והכא הרי הוא לפנינו שאינו טוען אלא אדרבא קבל על נשמתו במטתו שאינה שלו וא"כ פשיטא דפשיטא שהמקום חוזר לאחיהן והיא נוטלת חלקה מה שהגיע אליה מותר ממה שהשכין בעלה לצדקה ומה שהשכין המקום אינה חשוב חזק' וטענה שהרי אחיו הרשו לו להשכין ויש להם עדות על ככה ולכן איזה מורה שפסק שיש לה זכייה באותו המקום הורה שלא כדק וכהלכה וחוזר: דברי שלמה בן מהרר יחיאל לורי"א.