שו״ת מהרי״ל · חלק צ״ח סימן א׳

אני הוא השואל. נשיא ישראל אדון מהר"י סגן לוים. על דבר האשה והשליח להולכה אשר באו הנה בדבר הגט. אשתומם על המראה הגדול לשבוק מי מעיין נובעי' טהורין ובריין. לילך למי מערה סרוחה וסריין. ובדקתי בהם ולא מצאתי טעם הגון ומקובל אך דברי הבאי. ודברים שאינן עד שבדקתי הגט וההרשאה וראיתי נתלי ביני חטי בהרשאה תיבות ואחת לא נתקיימא בקיומייהון כאשר נתקיימו השאר בסוף ההרשאה. גם אות זה כתוב בו ואין כאן מקומו ויתור הוא וטעות הוא. ואמרתי בודאי זהו הגימגום והטעות שחזה ביה מר ואולי יותר והורו לי הני דלעיל ותמהתי בחסרון דעתי אחות יש שום צד פסול בדבר הנרא' למר שיצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ובהפכו מדוע לא השתדל בו. על כן לא רציתי להשתדל בו עד אשאלך להורות לנו הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה ואבא אל אדו' קצת דרך משא ומתן. לענ"ד היה נראה לי שהיה קצת לדמות להיכא דשינה מקום הלידה דכשר בדיעבד כתוספ' וכן רבי' יוד' בשם ר"י בס"ה והביא ראיה דאין השטר נפסל כשמשנה דבר שאין צריך לכתוב מפ"ב דכתובות כו' כאשר ידועה למר. ובמרדכי וז"ל וסברא הוא דעדים לא קיימי אלא על עיקר המעשה עד כאן לשונו. אף על גב דמדחזי הגט בעצמו כמזויף מתוכו למכיריו וה"ה כיון שאין צריך ההרשאה כמו שכתב הר"פ רק למנות שליח במקומו נימא אם הקדים הזמן לא חשיב מוקדם למיפסל בהכי. ואפילו לפי הירושלמי דרוצה לומר דשליח להולכה שצריך להחזיק בפני שנים. וכן לישנא דסמ"ג דכתב וצריך להתיישב בדבר ר"ל בענין זה בשעה שעושה השליח צריך להחזיקו בפני שנים לאפוקי בינו לבינו אבל אם לא הביא שום הרשאה כשם שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם נאמן נמי לומר עשאני שליח בפני שנים כדרכו. ואפי' לראבי"ה ושעמו שר"ל היכא דשנה מקום הלידה ואפשר היינו בגט עצמו דווקא או לכתחלה ונדון זה כדיעבד דמי. ודמי קצת לגט דש"מ דאין מדקדקי' בו אע"ג דהתם איסור לאו ואי אפשר לתקן מה שאינו כן הכא הא חזינא דמשום עיגונא אקילו בכמה גווני היכא דליכא ריעותא בגוף הגט. ועוד דנדון זה לא חשוב מזויף מתוכו דדל מהכא תיבת ואחת דביני חטי. ואמינא דהבעל מסר לשלוחו גט מאוחר דכשר לגרש בו להראב"ד מיד בשעת הכתיבה ולר"י אינה חלין הגרושין אלא עד זמן הכתוב בו ודלא כהרמב"ם דפסל גט מאוחר. גם הג"ה במיימוני הכשיר וכן הרא"ש. ואף על גב דרוצה לומר דהכא שאני דשליח בעצמו הודה שאינו מאוחר מכל מקום אהני הני טעמא נמי דלא חשיב מזויף מתוכו. וידוע למר דבמרדכי כתו' בפ' גט פשוט וזה לשונו. לעולם יש לנו לחזור ולפרש כדי שלא נפסל שטר כדאמרי' בע"ז בשמעתא דאי טעה תנא דווקא הוא עד כאן לשונו. מכל שכן הכא משום עיגונא. ועוד אי חכים הוא טרם ישבו הדיינין יכביש שטר ההרשאה ויאמר נאבד ממני. ונהי דאסור לאלופי שיקרא מכל מקום היכא דעבד עבד. וקצת גמגומי' שבו כגון יתור האות שבהרשאה ושירטוט מבפני' הגט וחסר מקצת תגין כגון קוצי' דיודי"ן וקירוב מעט קצת במקצת תיבות אחר שהבעל ליתא קמן יש להקל לענ"ד. ובתקון ס"ת של מהר"ר ליפמן ראיתי שכתוב שמצות שירטוט מבפני' והביא ראיה מקווצתיו תלתלים והאריך מאוד. אכן בתופס של מהר"ף במרדכי שלי כתב לשרטט מבחוץ למצוה ולא לעכב. והנה אדוני כמלאך השם ית' עיני כל ישראל עליך. עליך מוטל להודיע הדרך אשר נלך בה כי ח"ו תשמט ידיך וכבודך מזה להיות אפילו בשב ואל תעשה מלהודיע דעתך או שאין בו גמגומים כאשר כבודך יודע אם כן מה יעשו אחרים. על כן לכבודך שלחתי מר זה הנוכחי להודיע על ידו מה תורת השם תמימה. ותורתך וכסאך יתרומם ויגדל כחשק תלמידך העלוב הצעיר זלמן כהן: