שו״ת מהרי״ל · חלק ס״ו סימן א׳

ומה שכתב מר מהרחקת חלון אי סגי בד' אמות בכותל גבוה ובעי מר לפרושי דהרחקת ד' אמות בגבוה ד' אמות האיך אפשר לומר כן הלא צריך להגביה ד' אמות שלמים טפי מן החלון אלמא ח' אמות גבוה ואי בעינן למימר דלעולם יהא הרחקתה כחצי גובהו מה שיעור כו' זה הני ד' אמות גבוה כדי שלא יציץ וא"כ נתת דברך לשיעורי'. ולדברי מר מי שהיה לו כותל בחצירו גבוה ח' ומרוחק ד' אינו רשאי להגביה טפי מד' יותר מן החלון. ועוד בר מן דין דגובה הכותל אינו מפורש כלל במתניתא דלא תנא אלא גובה הכותל ד' אמות ולמעלה מן החלון וכן חלון העשוי לאורה עומדך בקרקע מי ידעינן כמה גבוה מן הקרקע דנדע שיעור הכותל אטו בחלון מרתף עסקינן. אלא כלך מדרך זה דכל שיעור חכמים כן הוא כמו כל הני הרחקות דלא יחפור. אע"ג דזימנין הוה הבלא או מתונתא טובא וזימנין מועט אלא שיערו חכמים דבהם סגי לכל היותר ה"נ שיערו חז"ל דבד' אמות סגי לאורה בסתם בתים שאינן עשוים לאור גדול כגון אכסדראות ואספלידא וכה"ג. ואע"ג כשמגביה טובא מאפיל קצת רק שיהא ראוי להשתמש ור"ת לא פליג אלא אהא עיין שם. וחזינן דהרא"ש הוצרך לפרש דלמסקנא דמוקמינן מתניתא מן הצד דאפ"ה צריך להרחיק ד' אמות כשבונה נגד החלון דלא נימא אפי' תוך ד' אמות שרי. אפילו לדברי מר דבעי למימר הרחקתו כגובהו אכתי תיקשי לך ובהרחקת מן הצד זימנין איכא כותל כנגדו לבעל החלון או לבעל החצר ע"י חזקה או א"כ מה שיעור הוה מן הצד בד' אמות הא זימנין הוי טפי. וכן בהרחקת נגדו ד' אמות זימנין איכא כתלים מן הצד. ואם כן מאי ניהו שיעור' אלא כל שיעורי חכמים כן הוא כדפירוש: