שו״ת מהרי״ל · חלק ס״ה סימן א׳

רבא דעמיה. יסגא שלימיה. ושלום תורתו וישיבתו כהנא רבא. אשלי רברבי מהר"א כ"ץ שי'. מה ידעת ולא תדע כי כל עמך ולא יבצר ממך מזימה אך דגימטיא שיבי מכשירא כוונת ואני פי מלך שמור להודיע על זאת בקצרה מפני טרדת הזמן ונחוצת הרץ. מה שכתב מר אם יש להקיץ הכהנים או לישא המת לבית אחר. נרא' דאפי' נושאין המת לחוץ אפ"ה צריך להקיצן דאפי' בלי שהייה קעבר הכהן. ואע"ג דלא ידע מ"מ איסור עביד בשוגג. ואע"ג דאינו מעשה אסורא איכא. ולאחרינא דידעו מצווין להפרישן עיין בסמ"ק: ולענין גוף השאלה אם יכול להכריח יורשי המת לשאת אותו חוצה כדי שיחזור הכהן לביתו. נרא' דתליא במנהגא אם רגילים לישא שאר המתים מיד אחר פטירתם לבית הטהרה ה"נ יכול לכופן אבל אי רגילין להשהותם משום כבודם לשמוע עליו רבים כלומר עד שיבאו רבים ויתעסקו עמו א"נ לטהרו בביתו א"כ היכן מצינו לכופן לזלזל בו נגד המנהג ולא שייך הכא על המזיק להרחיק את עצמו דאנוס הוא דהואיל ונהוג נהוג. וכן משמע פ' בני העיר דההוא מייתא דהוה נחית באנדרונא דהוה פתוחא לבי כנישתא והוה מעכב כהני למיזל להתם. ודוחק לדחות ולהעמיד בשבת. ועוד ליש מרבותינו אמירה לגוי מותר ובמקום מצוה כה"ג דליכא איסור דאורייתא א"נ ע"י ככר או תינוק אפי לצורך החיים וכן מנהג. אלמא דלא הוי מצי כהני דבי כנישתא לכופו דאטו מי לא הוה ביתא אחרינא התם: