שו״ת מהרי״ל · חלק נ״ג סימן א׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

הנה ראיתי כמה נשים כשנתארחות במעלי דשבת במקומות אחרות אז מדליקין את הנרות שהיה להן להדליק בבית אותם הנרות מדליקין בבית הכנסת ומברכים עליהם להדליק נר ש"ש. וכן נוהגים הנשים כשאירעו ליל טבילתם ליל שבת. והמקוה בבית הכנסת כדי שלא יטנפו בגדיהם ויטנפו בשרם כגון הכא במתא דקראשנ"ך אז נוהגים לילך בסנדליהם בבית הכנסת כדי שלא יטנפו בגדיהם ויטנפו בשרם ולאו אדעתייהו והוי חציצה ומדליקין בב"ה ומברכין. ותמיהני על זה כי עיקר נר ש"ש ניתקן בבית משום שלום בית ועל זה שייך לברך אשר צונו. מלא תסור. אבל בבית הכנסת מה שלום בית איכא. והלא כל מה שאנו מדליקין בבהכ"נ אינו אלא משום כבוד המקום ית'. ואע"ג שאנו מדליקין בחוץ בעוד היום הגדול בע"ש ומברכים עליו אע"פ שאין שייך התם משום שלום בית דשרגא בטיהרא מאי אהני' וגם פעמים שמדליקין בבית ואוכלין בחצר: וכן ראיתי מהר"מ זלה"ה ויתר רבותינו. וכן לפעמים אין הנרות ארוכות כ"כ שמדליקין עד הלילה דשייך לומר על אותם נרות משום שלום בית. ואפילו הכי מברכין. יש ליישב אותו מנהג כיון דבבית שייך שלום בית אין לחלק בין קיץ לחורף אבל בבית הכנסת דאין מדליקין אלא לכבוד מקום ית' אין שייך שם אשר צונו להדליק כו'.
נחלת הכלל · She'elot uTeshuvot Maharil. Krakow, 1881

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.