שו״ת מהרי״ל · חלק ר״ג סימן א׳

ועוד שאלדאמר במסכת שבת [דף קנ"ו]. מאן דאתיילד בשבת ימות בשבת משום דאחילו עלוהי יומא רבא כו'. והלא מעשי' בכל יום דנולדים בשבת ומתים בימים אחרים: תשובה מאי דקשה לך מנולד בשבת תשובתו בצדו דעל שחללו עלי' שבת ודילמא להא לא אחילו עלי' ואפי' ע"י גוי. כגון שנולד ביממא או בלילה לאור נר שבת. וצדקניות נהיגי דמטמיני תרנגולים כל חדש ט' כך כתב בספר יראי'. ועוד דלמא זכית גורם כדי שיספדו כראוי. כי כן בקש דוד המלך ע"ה. ואי לאו טוב לי יום אחד בחצירי מאלף. היה הקב"ה נעתר לו. א"נ חטאו גרם קודם זמנו. כ"ש לעת הזאת דיש נספה בלא משפט כיון שניתן רשות למשחית כו'. כי ההוא עובדא דפ"ק דחגיגה דמגדלי נשי' דמאי טעמא חוזרו הרוחות בעת היום דיהא בעולם מטעם דנאספי' בלא זמנם ומשוטטות בעולם עד בא קצם כך כתבו דורשי רשומות. ומכל צד לא קשיא מידי. וריב"ל לא קאמר אלא דכך היא המדה אבל אפשר להשתנות ע"י זכות ועבירה וכמה גווני'. ועוד איכא ליישב כמו שפירש הרוקח אהא דפי' הגאוני' דאומרים צדקתך משום פטירת מרע"ה. והקשה התוס' עלי' דאותו יום כתב' י"ג ספרי תורות וכן מחשבון יריחו דלא מצי להיות פטירת מרע"ה בשבת. ותירץ הרוקח. לא קשי' דכל אדם יש לו מזל למעלה בפרגוד וכל זמן שמקיים חי למטה. ואותו מזל שלמעלה מת בשבת. וחשיב למטה כמת. והאריך על זה. ומיושב שפיר קושייתך: