שו״ת מהרי״ל · חלק קצ״ב סימן א׳

ונקודת השם י"ז שאלת על הטעיות וכן נגינותיו בטעות ובעניותי אפילו נקוד וטעמי כהוגן מותר למחוק דהוי כמו פירש ונתן למשה רע"ה בעל פה אף על גב דילפינן מנייהו טובא הוי כמו פי' בעלמא ולשון חכמים מנין למוחק את השם כו'. ומאי שכתבת שהן כמו נשמה לאותיות. אי בתר קבלה אזלית אם כן כל התורה כולה אסורה למחוק דכל תיבה ואות ותג ונקוד ונגינה רומז למה ששמות הקדושים רומזים וכל התורה יוצא משם המיוחד י"ז ל"ו והוא מקור לכל וכן י"ב הויו"ת. הרי והיה או הוי"ה אסור למחוק וכל שכן הכנויים שהתירו רבותינו ז"ל. אלא אין לך להוסיף על מה שאמרו חכמי' אותיות השם וטעמא דהוא דבר נגלה ומפורסם וקרינ' ביה לא תעשון כן וגומר. ותני' במסכת סופרים. ש"ד צ"ב א"ה נמחקים. הרי א"ה ידעת פנימיותו ולא חייש עלי'. ועיקר שאלה דידך כשננקד בטעות נראה דכל כה"ג אפילו אות דאחריו בטעות נמחק. דהכי תניא במסכת סופרי' הכותב את השם וכתב יהודה עושה ד' ה' ומוחק ה' האחרון משמע לכאורה כסדר קתני לאחר התקון מוחק הה'. ותו תניא התם היה צריך לכתוב השם ונתכיון לכתוב יודה ולא כתב בו ד' מוחקו וכותב את השם כו'. עכ"ל. הרי שהתיר בו למחוק כל השם כשנכתב בכוונ' יהודה מיהו שמא יש לחלק דבמילתא דידך נכתב השם בקדושה אלא שהנקודה והנגינה בטעות מכל מקום נראה דאפילו הכי אין מקדש אלא שלא בטעות כדמשמע ריש' דעושה ד' ה' זכר לדבר אין מזבח וכלי שרת מקדשין אלא הראוי לו. וכל כה"ג נימא דמודו אחרי' לתנא קמא דהקדש טעות אינו הקדש ושלום כנ' נאום אוהבך משרתך הקטן הלוי: