שו״ת מהרי״ל · חלק קס״ח סימן ב׳

ועתה אלופי ומיודעי הורני נא על אשר מצאתי בתשובת מהר"ח אור זרוע וז"ל. הביאו אתרוגים בסל אחד ד' שותפין. לאחד כ' ולאחד ח' ולאחד ג' ולאחד ב'. וסמנו בקשרים של כל אחד ואחד. ובא האנס והריק כולם מן הסל והיתר הקשרים ולקח י' מהם והשאר החזיר להם. ועתה אבדו הסימנין ואינן נודעין של מי נלקחו. ושמא היה שייך לומר כל דפריש מרובה פריש ובלקח הגוי מן הרוב לקח דהיינו מאותן שהי' לו כ'. כההיא דהתערובת ונכבשינהו ונימא כל דפריש כו'. ואף על גב דקיימא לן כשמואל דאמר אין הולכין כו'. היכא שאין אחד מהן מוחזק אפי' שמואל מודה. כך פי' התוס' פרק קמא דב"מ. וכאן אחד מהן תפס אין זה כלום דתפיס אחר שנולד הספק כו'. ושלום חיים אליעזר בן רבי יצחק נב"ה. עכ"ה: ואם כן לפי דבריו דחשיב כה"ג רובה אם נשחטו צאן הרבה לאחד כ' לאחד י' ולאחד ה' וסימן כל אחד לפניו שלו ואחר כך הותזו ראשיהן ולקח כל אחד שלו ולא ידעינן הי מנייהו קדים. ואז נמצא טרפות בראש אחד כמו שרגיל להיות. אם יש לדמות לזה ולומר באותן של כ' היו הטרפות דלדידי' אית לי' רובה. כי לענ"ד סברא מופלאה היא. דאם כן בכור ופשוט שנגנב להם טלה מן העדר יפסיד הבכור הכל משום כל רפריש. ולא לישתמיט בשום מקום לאשמעינן כה"ג. וכן גבי שלש שהטילו לכיס הביא תוספתא שאם נגנב להם השאר מביאין וחולקין לאמצע משום דנשתתפו בתחלה. משמע לכאורה דאי לאו האי טעמא יפסיד כל אחד לפי חלקו ולא שיפסיד המרובה הכל: