שו״ת מהרי״ל · חלק קנ״ח סימן י״ד

סוכה שהעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה יש מרבותונו בארץ הזאת שהורו בה לאיסור. וכן הורו תלמידים אחריהם ומיום שהוגד לי שכן הורו בשם האלפסי תמיהני מאוד כי דקדקתי באשר"י פרק הישן דשרי. והקשיתי להו אם כן איך יניחו מעמידי סכך בחלון כותל מחובר או כותל אבנים. וכהאי גוונא טובא ואין עונה אמריו מהם. וכעין זה הקשה הרא"ש ולא יכולתי לחקור מאין הרגלים עד שאינה הר"ז לידי ספר האלפסי ומצאתי שם מאין יוצאה הוראה זו דבמתני' פליג רבי יודא ורבנן בסומך סוכתו בכרעי המטה ורבנן מכשרי ופוסק רב אלפס כרבי יודא ומפרש טעמא בגמרא תרי אמוראי חד אמר מפני שמעמידו בדבר המקבל טומאה. ורב אלפס לא הביא הטעמים אלא דמהר"ר זלמן כתבו מפירושו אותו הטעם לחודי' ולמדו משם הלכות סוכה וקסברי דהיינו טעמא דרבי יודא ומתוך כך הא לאיסורא וקשרו מעמידי סוכה בחבלים ויתדות של עץ ונשמרו מיתדות של ברזל. אבל ענ"ד אינו כן ורוב הגאונים פסקו כרבנן ואפילו לרבי יודא מפרש אמורא אחרינא טעמא אחרינא ואותו טעם הוא עיקר כמו שהוכיח הרא"ש. וכן נהגו כל רבותי ואין כאן ספק ומהר"ר זלמן שכתב טעם זה משום דאיהו כמה ופשוט יותר נקט לי'. אבל טעמא דידך משום דהכל הולך אחר המעמיד ליתא דההוא איירי שמעמיד כלי משקה לקבל דאיירי בי' רבי מאיר בפ' קמא דשבת וקיימא לן כוותי'. אבל מעמיד עיקר הכלי היינו פלוגתא דרבי נחמי' ורבנן פרק במה אשה ואין עניינם לכאן ואין למידין משם לענין סוכה דהוי מחובר והתם פליגי לענין כלי הי נינהו עיקר הכלי. ולענין טבעת מחובר לבית אמר דבטיל לגבי בית והרי הוא כמוהו ולא משום הלך אחר המעמיד: