ומפתח כסף המתוקן בחגורה אי הוי תכשיט [לאיש] לאשה אפילו של ברזל נהוג עלמא להיתירא כדברי רבינו פרץ ואגודה. אף כי מהר"ם קרא תגר וכתב לאו מר בריה דרבנן חתים עליהו. והמהדרין מחברין אותו על ידי יתד כסף וטעמא דמהדרין דחשיב כמו תכשיט דחגור שקורין זענקי"ל וכדאמרינן בארוג בכסותו דימחה מימחה וכל שהוא ארוג לא גזרו אלא שמהר"ם חילק. וכבר פשוט המנהג להתירם דאי אפשר לכל אדם לעשות של כסף ותינח מר דאפשר. אבל בשל כסף [נראה] דמהר"ם מודה דתכשיט גמור הוא. אע"ג דלא דמי קצת כדפי' הראש ההוא דרבן גמליאל במפתח של זהב בירושלמי מחלק בין איש לאשה לא היה מחובר בחגורה כעין זענקי"ל:
שו״ת מהרי״ל · חלק קנ״ז סימן י״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot uTeshuvot Maharil. Krakow, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.