קברי צדיקים מטמאים באוהל כדאית' בתוספות פר' המקבל. ומי לנו גדול מיו שנושאי ארונו נדחו לפסח שני. וכן מישאל ואלצפן אולי נהגו כן ע"י שמערותיהם יש בהן פותח טפח ושכחו הטעם ומנהג אבותיהם בידיהם אבל על ארונות פותח טפח אין לסמוך כ"כ דמשמע בתו' צריך שיהא פתוח מחד צד: וההיא דמהר"מ ס"ל ז"ל שאר רבותי' ז"ל לא סבירא להו. והיו מחלקין דהתם עבדינן כאלו הדלת פתוח והוי חד אהל אבל כשאויר מפסיק אין לחוש. ואני מצאתי טעם אחר להתיר פר' העור והרוטב דפרש"י דכל טומאה לצאת הוי דרבנן. ומצאתי שם כתוב דהוא הדין ההיא דביצה דמת שלם. ואם כן אין הנזיר מגלח עליו ואין כהן מוזהר עליו אפילו לר"ת דחשיב לתו' משבשתא נרא' בטומאה דרבנן מודה. מיהו שוב מצאתי דרב אלפס לא סבירא ליה הכי ע"ש ובאשר"י:
שו״ת מהרי״ל · חלק קנ״א סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot uTeshuvot Maharil. Krakow, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.