שו״ת מהרי״ל · חלק קל״ח סימן א׳

וטלית קטן אמת היא שאין אני מחמיר על עצמי מלצאת בו בשבת וטעמא דידי הואיל ואין לנו רה"ר גמור ואין מצוי בינינו ומהאי טעמא הקילו בתכשיטי נשים וכן בתקון מבוי כשאין בתים וחצירות פתוחין לתוכה אע"ג דהני תקנות שנתקנו במנין הוא. כ"ש נדון זה דחומרא בעלמא הוא ולא שכיח שתפסוק ואם תפסוק ולאו אדעתא אין כאן איסור דאורייתא בלא מתכוון דמתעסק בעלמא הוא. וההוא דחייב חטאת היינו ביודע ומכוון להוציא בשגגת שבת או מלאכה הלכך סמכינן על הרא"ש שהיה יוצא בו כדאסהיד בנו בא"ח. ועובדא שכתבת בשם רבינ' ז"ל אפשר שהחמיר על עצמו לעשות גדר וסייג ע"י מעשה שאירע לו כמדומה שמעתי מאביך הקדוש ה' ינקום דמו שפעם אחת נשא מפתחות חוץ לעירוב וע"י כן נהג כל ימיו לשאת מפתחות בידו ולא בחגורה משום תשובת הגדר. ושמא לכך החמיר גם בזה. ואפשר שלא ידע שהר"ש דבתראה הוא מקיל ביה כי לא היה הוגה בטורים כולי האי: