שו״ת מהרי״ל · חלק קל״ז סימן י״ז

גם זה דנתי לפני רבינו הקדוש הנ"ל מה שאומר התוספות במגילה. וחיבור האלפסי הביאו. מה שאנו קורין פרשת והקרבתם ואינה שלשה פסוקי' אחר הפרשה. וראיתי בכל ספרי' המדוייקי' ותקין ס"ת והוא ג"פ עימיה בפ' דפסח. ודסוכת אין קורין והקרבתם. וכן פרשת ויחל שפי' שהוא רק ב"פ אחר הפרשה אם כן רוצה לומר שהפסוקי' ונאמר כו' הוא פרשה. ובספרים המדוייקים וכן לפי' הרמב"ם אינה פרשה. אך מזה נוכל ליישב הראשון דכשם שהיו חולקין בפרשיות כך חולקין בפסוקים. והקדוש הנ"ל השיב לי על הראשון כבר הוקשה קמאי ולית עונה ואין קשב. אך היה רוצה לומר עד"ז כי הא דאמרינן פרק קמא דקידושין אנא לא בקיאי בפסוקים. ועוד הביא ראייה אחרת משם הרמב"ם בנדון זה ושכחתיו. ונ"מ בזה שהביא בפרק קמא דקידושין אם קרא חזן לאחד מתחלת הפרשה עד והקרבתם כגון בחתונה אם צריך לקרות יותר או אם נוכל לומר אפילו במקום אחר אם קראו לאחד ב' פסוקים ואמר הברכה אם צריך לחזור אחרי שאין אנו בקיאין בפסוקי'. ואם קרא למפטיר בשבת רק ב' פסוקים וקודם שבירך המפטיר צריך לחזור ולקרות שלשה (פעמים) [פסוקים] כי יש מן המורים שאמר' שאין צריך לחזור: