שו״ת מהרי״ל · חלק קל״ו סימן ט״ו

ועל האי דגרסינן בברכות האי מאן דחזי חלמא כו'. נימא רבונו של עולם אני כו'. ודנתי לפני רבינו הקדוש הנ"ל מאי שגא מהא דאמרינן פרק אלו נדרי' מאלו הפסוקין כגון ברכות כו'. דמסיק שאין לאומרו. דאין לחלק [שיאמר] רבונו ש"ע [כיון] דבסוף ברכה הוא. דאם כן יכול לומר גם אותן הפסוקי' בסוף ברכה: ועוד כטעם זה כן טעם זה. דאין שום אדם יכול לומר שאין יצטרך למנוע משמיעת תיבה [תיבת] שלום. והיה נראה לי שיאמר בוישמרך ויחנך בהדי דענו ציבור אמן. ואז יכול לשמוע כל הברכה. ויאמר בעוד שמנגנין הכהנים על ך' דאז נשמע הברת התיבה שלימה. ואי לא (לימא הכי) פירוש שלא יכול לסיים עוד אפילו בניגון ך'. [לימא הכי]. וענה לי הן ולאו ורפי' בידי'. ע"כ יודע מו' אם דברים של טעם הם: