שו״ת מהרי״ל · חלק קי״ט סימן א׳

דיו שלנו כמה רבוותא אכשרו לה. ותמצא במיימוני בהג"ה. אמנם הואיל ור"ת פסיל עפצי' ורש"י פסיל אדרמיצ"ט. ויתר רבותינו גליטשטיי"ן. נכון להחמיר ולצאת ידי כולם ולכתוב בשטופטינ"ט שהוא של קוצים או בדיו של עשבי' כמו שפי' המיימוני. ואין חילוק בין אות אחת לכל הספר דאפילו אות אחת שלא בדיו יגנוז. וכתב ישן שרישומו ניכר. נראה לענ"ד דמותר להעביר עליו הקולמוס ולהאירה ולא חשיב שלא כסדרן. דבלאו הכי רישומו ניכר ונקראת. כמו שכת' מהר"מ והיתר לתקן כשלא היו האותיות גופן אחד אלא פרודות. דחשיב כתב כסידרא כיון דתינוק דלא חכים ודלא טיפש קרי ליה. וראייתו מדקאמר אין תולין פי' בין השורות בתפילין ומזוזת ומוכח תולין הוא דלא הא כה"ג שרי. וה"נ נדון דידן נידוק הכי. ורואה אני שדברים ק"ו. דהתם בפרודת פסולין לגמרי כמו שהוכיח מהר"מ מכמה ראיות. אפ"ה כי מתקן ליה חשיב כסדרן. כל שכן הכא דכשרי' אלא כדי להאירם ולקיימם קא עביד דלאו מידי הוא כמו מחיצה ע"ג מחיצה. ובהדיא כתב בתיקון ס"ת דכשצריך לכתוב את השם ולא הניח אות לפניו לקדש בו את הדיו יחפש אם יש שום אות שצריך דיו וימלאנה ויכתוב השם והיינו ממש כנדון זה. וההיא דמבעיא לן בגיטין כתב ע"ג כתב. אין ענינו לכאן ע"כ לא הבאתיו: