שו״ת מהרי״ל · חלק קי״ח סימן א׳

תחוגו בשמחה אהו' ה"ר אלחנן כ"ץ שי'. זוגתך שאלה אותי והשבתי לה דדי לה בהליכה זו. וטעמא דידי הואיל ומקיימה נדרה שהולכת על קברי הצדיקים מאי איכפת לן אם עשתה ג"כ שליחות אחר אגב. ודאי אם נדרה להוציא מעות לא נפקא כיון שאחרים השכירוה לכך כמו ששאלה לי. אבל היא לא נדרה אלא לילך על קברי הצדיקים ומה הוא אם היתה יכולה לילך שם ע"י שם בקפיצה או בגמל פרחה מי לא יצאה ידי חובתה ה"נ אם השי"ת אנה לידה עסק שמרווחת בו באותה הליכה מנ"מ. הא לא דמי אלא להא דהנודר לבנות בית בא"י אין מחייבין אותו עד שימצא הראוי לו דאדעתא דהכי נדר. ה"נ ל"ש גם כל הני דמתני' דהתם כ"ש שכתבת מתי שתוכל הרי שתלתה נדרה מתי שתוכל למעט היזיקא בגופה ובממונה. וכן הנודר להתענות סכום ימים רצופים ומקלע ליה בהון תענית חובה או שאר תעניות חובה. מי לא נפיק אלא לצעורי' קבל עליה הכי נמי ל"ש: ודמיא נמי להא דאמרינן יוצאים ישראל ידי חובת שמחה בנדרים ובנדבות. אלמא אע"ג דבעי לאתויי שלמי' דנדר או נדבה אפ"ה נפיק ביה ידי שמחה. ולא אמרינן כיון דמהנדר קאתו בעי לאתויי שלמי שמחה ברגל ולא ליפוק ידי חובת נדרים. ולא דמיא להא דהריני נזיר לכשיהיה לי בן כו'. דמייתי ליה מהר"ם בשמחות. דהתם תרי נדרים נינהו. וכן כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין: