ומה שכתבת שמטלטלין מאכל התינוק בשבת ומאכילין בינהם והגוים תקנוהו בשבת. אם הוא היתר לתקן והוי כפת שנאפת בשבת לגוי. אין לך אלא מדברי רבותינו על דא. והרא"ש כתב דאין בי משום מוקצה דאפילו היה קמח בין השמשות כיון דגמרי בידי אדם. וכן יש דיעות בא"ז. אכן כמה ראיתי רבותינו נזהרים מלעשות מאכל לתינוק בשבת בדאפשר. והמתירין אומרי' דהוה כמו סכנתא לתינוק דאי אפשר לו בלא פפ"א. ואם כדבריהם פשיטא דשרי להאכילו לישראלים אבל שמא י"ל דהוי כחולה שאין בו סכנה ואומר לגוי ועושה והטלטול נמי מותר להרא"ש. ולענ"ד נראה דכל כה"ג כיון דמותר לומר לגוי לתקנו משום מילתא דלית ביה סכנה אומר לגוי ועושה כדפי' בהא כל אפי שוין דלא הוי מוקצה כיון דעומד בין השמשות לתקנו לצורך האי תינוק חולה כי ההיא דהשוחט לחולה מותר לבריא ביש לו חולה מיבעיא ועדיף מסוכה רעוע דשרי ר' שמעון מטעם דדעתיה עליה שתפול וה"נ לא שייך לאסור משום לא תאכילום דילפינן מיניה דלא ספינן להו בידים:
שו״ת מהרי״ל · חלק קט״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot uTeshuvot Maharil. Krakow, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.